ג

הערות

1. יט. הגהות מרדכי פ"ק רמז תנב, והגהות מיימוניות פ"ו אות ו, בשם רבינו שמחה, לפירוש מ"א ס"ק ד. ונתבארה שיטתו לעיל שם ס"ק ה ד"ה והנה לפי. אבל ראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה והנה מהר"ם, שזהו רק כשהוא בקבולת שהיתה אמירה מישראל שיעשה מלאכה זו, אבל אם הוא עושה מעצמו נקטינן כהפוסקים שאין צריך למחות בו (אפילו בשל ישראל), ורק במקום שהישראל נהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות בו (אף כשאינו של ישראל, כמו בעשבים דלקמן סי' שכה סוף ס"כ). ובסוף מהדו"ב שם מסיק, שאפשר שבמקום שהישראל נהנה מהמלאכה כולם יודו שצריך למחות. ועד"ז מבואר לקמן סי' שה קו"א סק"א.
2. כ. סעיף י, וקו"א שם ס"ק ה.
3. כא. ב"ח ד"ה ויכול למחות. מ"א ס"ק יג. וכ"ה לקמן ס"ה וסי"א.
4. כב. מ"א שם.
5. כג. רבינו שמחה שם. מ"א סק"ד.
6. כד. כדלעיל ס"א.
7. כה. סי' רנב ס"ח.
8. כו. סעיף ה, וקו"א ס"ק ה. ואם הוא מדליק ומבעיר מעצמו בבית הישראל, ראה לעיל שם ס"י שאין חוששים בזה למראית העין.