ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתרעו דיני נר שהדליק הנכרי בשבת ובו י"ז סעיפים:ג
ג
ג ומכל מקום אם הנר הוא של ישראל צריך הוא למחות בידו לכתחלה שלא ידליקנו בשבילויט מטעם שנתבאר בסי' רנ"בכ וכן במדורה מעצים של ישראל (ואם לא השגיח בו והדליקו מותר לו ליהנות להשתמש לאורוכא ובלבד שלא יערים במחאתוכב).
ואם מיחה בנכרי המשרתו בביתו ולא השגיח בו (אע"פ שמותר לו להשתמש לאור הנר שמיחה בו מכל מקום) חייב הוא לגרש מביתו את הנכרי הזה שאינו שומע לו ומדליק או מבעיר בשבילו בשבתכג ואע"פ שהוא מתכוין לטובת עצמו כדי להרבות בשכרו שקצץ לו בעד כל הדלקה והבערהכד והרי זה כקבלן שאין צריך למחות בידו אף שעושה המלאכה בחפצים של ישראל כמ"ש שםכה מכל מקום אסור לו להניחו שיעשה בביתו מפני מראית העין כמו שנתבאר שםכו:
הערות
- יט. הגהות מרדכי פ"ק רמז תנב, והגהות מיימוניות פ"ו אות ו, בשם רבינו שמחה, לפירוש מ"א ס"ק ד. ונתבארה שיטתו לעיל שם ס"ק ה ד"ה והנה לפי. אבל ראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה והנה מהר"ם, שזהו רק כשהוא בקבולת שהיתה אמירה מישראל שיעשה מלאכה זו, אבל אם הוא עושה מעצמו נקטינן כהפוסקים שאין צריך למחות בו (אפילו בשל ישראל), ורק במקום שהישראל נהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות בו (אף כשאינו של ישראל, כמו בעשבים דלקמן סי' שכה סוף ס"כ). ובסוף מהדו"ב שם מסיק, שאפשר שבמקום שהישראל נהנה מהמלאכה כולם יודו שצריך למחות. ועד"ז מבואר לקמן סי' שה קו"א סק"א.
- כ. סעיף י, וקו"א שם ס"ק ה.
- כא. ב"ח ד"ה ויכול למחות. מ"א ס"ק יג. וכ"ה לקמן ס"ה וסי"א.
- כב. מ"א שם.
- כג. רבינו שמחה שם. מ"א סק"ד.
- כד. כדלעיל ס"א.
- כה. סי' רנב ס"ח.
- כו. סעיף ה, וקו"א ס"ק ה. ואם הוא מדליק ומבעיר מעצמו בבית הישראל, ראה לעיל שם ס"י שאין חוששים בזה למראית העין.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.