א

הערות

1. א. משנה קכב , א. טור ושו”ע ס"א. וראה לקמן סי' שכה סי"ט, דהיינו אפילו אינו אומר כן אלא מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה.
2. ב. תוס' שם ד"ה ואם. רא"ש פט"ז סי"ב. טור ושו”ע שם. וראה גם לקמן סי' שכה ס"ט וסט"ז. סי' תקטו ס"א (בהג"ה). וראה תהלה לדוד סי' רנג סק"ט.
3. ג. שבלי הלקט סי' קיב בשם ר"ת. מרדכי פ"ק סי' רנ. טור ושו"ע ס"א.
4. ד. תוס' שם (שאין אומרים אדעתא דנפשיה עביד). ס' התרומה סי' רכב וסי' רנב. סמ"ג ל"ת סה (יט, ד). רמ"א ס"א בהג"ה הא'.
5. ה. מ"א סק"ב. לפי מה שנתבאר לעיל סי' רמג קו"א ס"ק א שנקרא קבלנות כיון שקיבל עליו כל המלאכה. אמנם במהדו"ב ד"ה ושאני שכיר יום חזר בו מביאור זה, וביאר שאם כל יום מתחשב לבדו נקרא שכיר יום. וראה זכרון יוסף סי' צב. ואם הוא שכיר שנה ראה לעיל סי' רמד סי"א וש"נ.
6. ו. מ"א שם. לפי מה שנתבאר לעיל סי' רמד קו"א ס"ק א ד"ה ועוד יש לומר והוא העיקר.
7. ז. שאסור אף בקבלנות, כדלעיל סי' רמז ס"א וש"נ.
8. ח. תוס' שם. ור"ן ספ"ק ז, א ד"ה ובכולן (ראה בציונים לקמן). וכ"ה לעיל סי' רנב ס"י. ואם לא עשה הנכרי כדי שיהנה הישראל מהמלאכה בשבת, ראה לעיל שם סי"א. ולענין מצוה ראה סי' תקפו סכ"ד. זכרון יוסף סי' עח וסי' פ.
9. ט. ראה ביאורי השולחן ע' רלא.
10. י. תוס' שם. ר"ן שם, לפירוש מ"א סי' רנב ס"ק יא. אבל ראה מהדו"ב לסי' רמג בתחלתו שלא זוהי כוונת הר"ן, ומכל מקום הדין דין אמת גם לס' התרומה שם (שאסר מטעם זה אף בקצץ).
11. יא. ומטעם זה אסור אף במוצאי שבת עד בכדי שיעשה. רמב"ם פ"ו ה"ח. ושאר פוסקים בסי' תקטו . ובשוע"ר שם ס"א לדעה הב'. וכ"ה לעיל סי' רמג ס"ב וש"נ. וראה צ"צ או"ח סי' כט ס"ג.