ג

ג אם אין עמו נכרי^יז או שאינו מאמינו לנכרי^יח מניח כיסו על חמורו וכדי שלא יעבור על שביתת בהמתו יניחנו עליה לאחר שעקרה^יט יד ורגל^כ ללכת שעכשיו אין כאן איסור מן התורה שאין איסור מן התורה במעביר ד' אמות ברשות הרבים או במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או במכניס מרשות הרבים לרשות היחיד אלא כשאדם אחד עוקר את החפץ ממקום הנחתו ומעבירו או מוציאו או מכניסו^כא וכן אם אחר עקר החפץ והניחו על זה כשהוא עומד שמיד שהניחו עליו כשהוא עומד כבר נעשית הנחה לחפץ זה לעקירה זו הראשונה ואח"כ כשזה עוקר רגליו ללכת הרי זה עקירה שניה לחפץ זה וחייב^כב אבל אם אחר הניחו עליו לאחר שהוא עקר כבר רגליו ללכת לא נעשית עדיין הנחה לעקירה הראשונה שעקר חבירו^כג ולפיכך אף שזה הוליך החפץ אח"כ הרבה פטור הוא מפני שלא עשה כל המלאכה שחסרה לו העקירה שעשאה חבירו אלא שאסור מדברי סופרים וכאן כשמניח על בהמתו אחר שעקרה יד ורגל מותר אפילו לכתחלה^כד שהתירו לו משום הפסד כיסו שלא יבא להוליכו בעצמו^כה.

וכשהבהמה עומדת^כו להשתין מים או להטיל גללים^כז וכיוצא בזה וכל שכן אם עומדת לנוח צריך ליטול הכיס ממנה ולאחר שתחזור ותעקור יד ורגל ללכת יניחנו עליה^כח שאם לא יעשה כן יש כאן איסור של תורה שהרי כשעמדה נעשית הנחה לעקירה הראשונה שעקר הוא וכשחוזרת לילך הרי היא בעצמה עושה עקירה לכיס וכשתנוח אח"כ תעשה גם הנחה והרי כאן מלאכה גמורה^כט.

ולכתחלה צריך ליטלו ממנה כשתרצה לעמוד קודם שעמדה כדי שלא תעשה אפילו הנחה לעקירה הראשונה שעקר הוא^ל שאף שאין כאן אלא איסור מדברי סופרים אף אם תעשה הנחה זו מכל מקום כל מה שאפשר למעט באיסורי דברי סופרים צריך למעט שהרי לא התירו אלא מפני הדחק וכן יעשה לעולם בכל פעם שתרצה לעמוד יטלנו מעליה וכשתעקור ללכת יניחנו עליה (עד שיגיע לחצר החיצונה של העיר כמו שיתבאר^לא):