ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתרסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן ובו כ"ה סעיפים:יא

יא

יא ולפיכך נוהגות מקצת הנשים בליל טבילה שהן צריכות לחפוף ראשן וגופן בחמיןקיד מבעוד יום בבית המרחץ אצל המקוהקטו ואי אפשר להן להדליק הנרות קודם לכתן לשם לפי שהן מקבלות השבת ע"י הדלקת הנרות כמו שנתבארקטז ואסורות לרחוץ בחמין אח"כקיז ואינן רוצות לילך בין חפיפה לטבילה לביתן להדליק נרות שמתייראות שלא יטנפם בלכתן ותהא בהם חציצה לכן מדליקין נרות שלהן בין חפיפה לטבילה בבית הכנסת של נשים אם הוא סמוך לבית הטבילה והשמש משתמש שם שום דבר מצרכי אכילה לאור נרותיהקיח וכל שכן אם היא עצמה יכולה להשתמש שם שום דבר שתהנה בו בלילה לצורך אכילה אבל אינה יכולה להדליק ולברך על נרות המיוחדים לבית הכנסת שדרך להדליקן שם בכל שבת אפילו אם תרצה להשתמש צרכי אכילה לאורן לפי שנרות הללו אינן עשויים להאיר ולהשתמש לאורן אלא לכבוד בלבדקיט.

ומכל מקום יותר טוב שבליל טבילה ידליק הבעל ויברךקכ (או תלך בין חפיפה לטבילה לביתה להדליק שם וכל שכן אם אפשר שתחוף בביתה שזה יותר טוב ואם אי אפשר בכל אלה תדליק ותברך קודם לכתה לבית הטבילה (ב) ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זוקכא שתנאי זה מועיל במקום הצורך כמו שנתבארקכב) וכן תעשה כשיש חופה בערב שבת וצריכה לילך לשם ותתאחר שם עד אחר שקיעת החמה ואי אפשר לה שתקבל שבת קודם לכתה לשם (אזי תדליק ותברך ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו ומכל מקום אין לה להתנות תנאי זה אלא אם כן הבעל יקבל עליו שבת מיד סמוך להדלקתהקכג דכיון שהיא אינה מקבלת לאלתר לאחר הדלקתה שצריכה לשהות הרבה בחפיפתה או בלכתה לחופה אם כן אם גם הבעל לא יקבל לאלתר יצטרך לכבות הנר ולחזור ולהדליקו סמוך לקבלת שבת כמו שנתבאר למעלהקכד ונמצא שבירכה לבטלה).

אבל אין לה להדליק לכתחלה קודם לכתה בלא ברכה ובבואה מהטבילה משחשכה או מהחופה תפרוש ידיה לפני הנרותקכה ולברך אז קודם שתהנה לאורן וכן אם דעתה לבא מהחופה בבין השמשות אין לה לסמוך על זה שלא להדליק קודם לכתה ושתצוה לנכרי להדליק כשתבא בבין השמשותקכו ושתברך היא על ידי פרישת ידיה מיד אחר הדלקת הנכרי שלא תהנה לאורן עד אחר ברכתה לפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן או על ידי הנכריקכז .

ומכל מקום (ג) בדיעבד ששכחה ולא הדליקה קודם בין השמשות (ד) ונזכרה בבין השמשות יש להתיר לה לצוות לנכרי להדליק ושתברך היא קודם שתהנה לאורןקכח (דכיון שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד אלא ההנאה והתשמיש לאורה היא עיקר המצוהקכט אלא שההדלקה היא התחלה והכנה למצוה זו ולכן מברכים עליה וזו ששכחה ולא בירכה בתחלת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן) ומכל מקום לא תצוה להדליק אלא נר אחדקל על השלחן שזהו עיקר המצוה (אבל נר אחד אפשר להתיר לה אף אם יש שם כבר נר דלוקקלא שמאחר שהנשים נזהרות מאד בברכה זו הרי זה כצורך גדול שהתירו בו שבות בבין השמשות כמו שנתבאר בסי' רס"אקלב):

הערות

  1. קיד. ראה טור ושו"ע יו"ד סי' קצט ס"א-ב.
  2. קטו. כמבואר ביו"ד סי' קצט ס"ג.
  3. קטז. לעיל ס"ז.
  4. קיז. כדלקמן סי' שכו ס"א. ראה תהלה לדוד סי' רסא ס"ק י וס"ק יב. בדי השלחן סי' עו ס"ק יא.
  5. קיח. ראה גם לקמן סי' רחצ סי"ז.
  6. קיט. שו"ת מהרי"ל סי' נג. מ"א ס"ק טו. וראה לקמן סי' רחצ סי"ז. סי' תקיד סי"ד.
  7. קכ. עולת שבת סק"ד.
  8. קכא. עולת שבת שם.
  9. קכב. לעיל ס"ז.
  10. קכג. ראה ארץ צבי סי' קיג. קיצור הלכות הערה 55.
  11. קכד. סעיף ו.
  12. קכה. כדלעיל ס"ח.
  13. קכו. כדלעיל סי' רסא ס"ב.
  14. קכז. הגהות מנהגים אות כו. עולת שבת בשם שו"ת מהר"י מברונא סי' פד. מ"א ס"ק יא.
  15. קכח. מ"א שם (לסמוך בדיעבד על פסק מהר"ש מנוישטאט בשם מהר"ם סג"ל, שהובא בהגהות מנהגים שם).
  16. קכט. מרדכי סי' רצד. וראה קו"א סק"ג. הר צבי או"ח ח"א סי' קמ. מ"מ וציונים. קיצור הלכות מילואים ע' נט.
  17. קל. מ"א שם. וראה שו"ת (מכתב) רבינו (לקמן בסוף הכרך): תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת והיא תברך עליהם.
  18. קלא. ראה ברכת הבית שער מה שערי בינה אות יד. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 127.
  19. קלב. סעיף ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.