טו
טו מותר ליתן חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשכה והם נטחנות כל השבת כולהקכו ואע"פ שהרחיים הן של ישראל ואין חוששין להשמעת קול הרחיים בשבתקכז שלא יאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת לפי שהכל יודעים שהרחיים טוחנות מעצמן ולא יבאו לחשדו שבשבת נתן החטים לרחייםקכח.
ויש חולקים על זהקכט ואוסרין ברחיים ובכל מקום שיש השמעת קול כשהמלאכה נעשית מאליה בשבת מפני שהוא זלזול שבתקל שיאמרו שבשבת התחיל המלאכהקלא אלא אם כן שהמלאכה נעשית ברשות נכרי ואין שם הישראל נקרא עליה כלל כגון ליתן חטים לתוך רחיים של נכרי מבעוד יום או שנותן להנכרי מבעוד יום והנכרי נותנן לרחיים שלו אפילו בשבתקלב אם קצץ לו שכר כמו שנתבאר למעלהקלג ובלבד שלא יעמוד ישראל אצלו בשבת לשמרו שלא יגנוב מפני מראית העין שיאמרו שהוא שלוחו של ישראל העומד עליוקלד אלא א"כ יש חשש הפסד מרובה שאז אין חוששים למראית עין כזה כמו שנתבאר בסימן רמ"דקלה וכל שכן אם השעה צריכה לכך כגון שהוא סמוך לפסח וצריך הישראל לשמור הרחיים שלא יבאו שם מיםקלו.
ולענין הלכה במקום שאין שם מנהג יש להחמיר כסברא האחרונה אלא אם כן יש שם הפסדקלז ( יג ) שאז יש לסמוך על סברא הראשונהקלח:
הערות
- קכו. רבינו תם בתוס' יח, א. ד"ה והשתא. שו"ע סוס"ה.
- קכז. רמ"א ס"ה.
- קכח. תוס' יז , ב ד"ה אין נותנים.
- קכט. רבינו חננאל יח, א. הובא ב תוס' יח, א שם. רא"ש פ"א סי' לג. טור ורמ"א שם.
- קל. רש"י שם ד"ה שיטחנו. טור. ט"ז ס"ק ז. מ"א סק"כ.
- קלא. אגור סי' תקיט בשם אביו. הובא בדרכי משה סק"ז. לבוש ס"ה.
- קלב. מ"א שם.
- קלג. סעיף ו.
- קלד. מ"א שם.
- קלה. סעיף יז.
- קלו. מ"א שם. וראה מ”מ וציונים.
- קלז. דרכי משה סק"ז. רמ"א ס"ה.
- קלח. מ"א ס"ק כא. וראה קו"א ס"ק יג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.