י

הערות

1. עב. שכשעושה מאליו אין חוששים למראית העין בבית ישראל, כמבואר בקו"א ס"ק ה ד"ה והאמת, ובמהדו"ב שם ד"ה ומהאי טעמא. וראה לקמן סי' שה סל"ד.
2. עג. ראה טור ורמ"א סי' רעו ס"ד. מ"א שם סקי"ד. וראה קו"א ס"ק ה בסופו שבזה לא קיי"ל כרבינו שמחה. אבל ראה במצויין לקמן מסקנתו במהדו"ב, שגם בשל נכרי צריך למחות כשנהנה הישראל בשבת מהמלאכה.
3. עד. הגהות מרדכי פ"ק רמז תנב, והגהות מיימוניות פ"ו אות ו, בשם רבינו שמחה, לפירוש מ"א ס"ק ט, ובסי' רעו ס"ק ד וסקי"ד. וכ"ה לקמן סי' רעו ס"ג. שם סי"א. סי' שה סל"ד. סי' שז ס"ז-ח. סי' שכה ס"כ ( ועי' בקו"א מהרב ס"ק ה ד"ה והנה לפי, שביאר את הכרעת המ"א בזה. ועי' במהדו"ב לסי' רמג (ד"ה ומהאי טעמא), שהשיג על המ"א בזה ), ומסיק (שם ד"ה והנה מהר"ם) שנקטינן כהפוסקים שהעושה מעצמו (אפילו בשל ישראל) אין צריך למחות בו, ורק במקום שהישראל נהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות בו (אף כשאינו של ישראל, כמו בעשבים דלקמן סי' שכה סוף ס"כ). ובסוף מהדו"ב שם מסיק, שאפשר שבמקום שהישראל נהנה מהמלאכה כולם יודו שצריך למחות. ועד"ז מבואר לקמן סי' שה קו"א סק"א. וראה העו"ב תתכה ע' 49 ואילך.
4. עה. ראה מה שמסיק בסוף הקו"א ס"ק ה, שאם הנכרי מדליק בשביל עצמו אין צריך למחות אף בבית ישראל ובשל ישראל, משא"כ במלאכה אחרת שעושה בשביל עצמו אין להקל. אבל ראה בציון הקודם מסקנתו במהדו"ב לסי' רמג ובקו"א לקמן סי' שה שבשאר מלאכות מסיק להתיר אף בשביל ישראל, ומכ"ש בשביל עצמו.
5. עו. משמעות רבינו שמחה שם, לפירוש המ"א שם. ונתבאר בקו"א ס"ק ה ד"ה והנה לפי.
6. עז. שבת קכב , א. טור ושו”ע סי' רעו ס"א . וכ"ה לקמן שם ס"א. ומ"מ אין צריך לצאת מהבית, כדלקמן שם ס"ב.
7. עח. אפילו קצץ. ספר התרומה סי' רכב. רמ"א שם ס"א בהגה"ה הא'. וכ"ה לקמן סי' רעו ס"א.
8. עט. תוס' שם קכב, א ד"ה ואם. וכ"ה לעיל סי' רמג ס"ב וש"נ.