ח
ח במה דברים אמורים כשלא קצץ לו שכר ואפילו עושה בטובת הנאהנח שדינו כקצץ לו שכר לענין ליתן לו אפילו בערב שבתנט מכל מקום כשרואהו עושה בשבת צריך למחות בידו (דכיון דאין דעתו סמוכה לקבל שכר בעד מלאכתו הרי הוא מתכוין בשביל הישראל כשהוא מבין מדעת הישראל שעסק זה נוח לו) אבל אם קצץ לו שכרס (הרי הוא מתכוין בעשייתו בשבת כדי לקבל שכרו ולא בשביל הישראל אף שרואהו ושותק לוסא ולפיכך) אין צריך למחות בידו כלל.
ומכל מקום אם המלאכה נעשית בפרהסיא ומפורסם לרבים שהיא של ישראל צריך למחות מפני מראית העיןסב כמו שנתבאר בסי' רמ"דסג לפיכך החלוקים שלנו במדינות אלו שהם ניכרים שהם של ישראל כשמכבסן הנכרי בשבת על גבי הנהר צריך למחותסד מפני מראית העין שיאמרו שבשבת נתנם לו לכבסןסה ומכל מקום לכתחלה מותר ליתנם לו אפילו בערב שבת ואין חוששים שמא יכבסן בשבת בפרהסיאסו:
הערות
- נח. ירושלמי שם. שו"ע סוס"ב.
- נט. כדלעיל ס"ו, וכשתי הדיעות דלעיל סי' רמז ס"ט.
- ס. מ"א סק"ט.
- סא. ההוכחה לטעם חילוק זה ביניהם מבוארת בקו"א ס"ק ה ד"ה והנה לפי, דלא כמ"ש רבינו שמחה (המצויין לעיל ס"ז) שגם בקבולת היה מקום לאסור מטעם רואה ושותק, אלא שאין יכול לכופו שלא לעשות מלאכה בשבת. וראה קו"א ס"ק ז שהביא טעם זה (שתלוי אם צריך רשות מהישראל) וכתב עליו "כמ"ש בפנים". ובמהדו"ב לסי' רמג ד"ה והכי נמי ביאר כן אף בדעת מהר"ם.
- סב. רמב"ן בתורת האדם (ענין אבילות, במלאכה כיצד, בסופו). ב"י בשם רבנו ירוחם . שו"ע ס"ג (שטוב להחמיר). מ"א ס"ק י (שאסור).
- סג. סעיף ד. ובקו"א שם ס"ק ב.
- סד. מ"א שם. וראה לעיל סי' רמד קו"א סוף ס"ק ג, דהיינו מטעם שבמקום פרהסיא אסור אפילו אם רק מקצת יודעים שהמלאכה של ישראל. אמנם בסוף מסיק שם, שאפשר מ"ש המ"א ודוקא כו' כוונתו להתיר החלוקים מעיקר הדין, אלא שטוב להחמיר. וסיים שם בצ"ע. וראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה אי נמי שהוכיח גם מדברי הר"ן והרא"ש שכמכבס במקום פרהסיא כו' אסור מטעם שניכר ומראית העין.
- סה. ראה לעיל קו"א ס"ק ה בתחלתו שרק חשש זה שייך כאן. וראה תהלה לדוד סי' רמד סק"ב.
- סו. מ"א שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.