ו
ו וכל זהמד כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתומה שאז הוא טורח לעצמו כדי לקבל שכרו ואינו נראה כעושה שליחותו של הישראלמו או שעושה בטובת הנאה דהיינו שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקבל כבר מהישראל וע"ד שנתבאר בסי' רמ"זמז שדינו כאלו קצץ לו שכר אבל אם אין הנכרי חפץ לעשות בחנםמח אלא מצפה הוא לתשלום שכר אבל אין דעתו סמוכה עליו בודאי שלא קצץ לו הישראל שכר ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל ונראה כעושה שליחותו לפיכך לא יתן לו אלא א"כ שיכול לגומרה קודם השבתמט ודבר שקצבתו ידוע כגון כלים לכובס בזמנינו זה מותר ליתן לו אפילו סמוך לחשכה בסתם בלא קציצה דאטו בכל פעם ופעם יקצוץ עמונ.
ויש מתיריןנא אפילו בדבר שאין קצבתו ידוע ליתן לו בה' בשבת או קודם לכן אע"פ שלא יוכל לגומרה קודם השבת שכשנותן לו בערב שבת אם אינו יכול לגומרה מבעוד יום הרי זה נראה כאלו נותן לו על מנת שיגמור בשבת כיון שנותן לו סמוך לשבת והוא אינו יכול לגומרה מבעוד יום אבל בחמישי כיון שאינו סמוך לשבת אין נראה כנותן לו על מנת לעשות גם בשבת ואם הנכרי יעשה מעצמו בשבת אין בכך כלום שלהשלים קבלנותו הוא עושה ואינו נראה כשלוחו של הישראל אלא בשעה שמקבל הקבולת שאז אף אם הישראל קוצץ לו דמים הרי זה נראה כשלוחו של ישראל וכיון שנותן לו רחוק מיום השבת אף אם הוא נראה אז כשלוחו מכל מקום אין נראה כאלו שולחו לעשות בשבת אלא אם כן נותן לו סמוך לשבת וכן עיקרנב.
(ומה שאנו מחמירים גבי שילוח אגרת כסברא הראשונה כמו שנתבאר בסי' רמ"זנג הטעם הוא לפי שכששולחו בדרך עם אגרת שיוליכנה למחוז חפצו נראה כאלו אומר לו לילך בכל יום אפילו בשבת עד שיגיע למחוז חפצו ולפיכך צריך שיהיה יכול להגיע לשם קודם השבת אע"פ שמשלחו הרבה ימים קודם השבתנד):
הערות
- מד. האמור לעיל ס"ד.
- מה. ב"י ד"ה ומה שהתנה בשם כמה פוסקים . רמב"ם פ"ו הי"ב. וראה מ"מ שם. תוס' יט, א ד"ה אא"כ. רא"ש פ"א סי' לו. טור ושו”ע ס"א. וראה במהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומכל מקום וד"ה וה"נ ס"ל למהר"ם, שבירר דעת הפוסקים בזה.
- מו. ראה לעיל סי' רמז ס"ב וס"ה ובקו"א שם ס"ק א, שני הטעמים שיש בזה.
- מז. סעיף ט, לדעה הא' בכל אופן ולדעה הב' דוקא כשהנכרי מתחיל מאליו, ושטוב להחמיר כדבריהם.
- מח. מ"א סק"ז. וכדלעיל סי' רמז ס"ח.
- מט. רי"ף יט, א. רמב"ם פ"ו ה"כ. הובא בטור וב"י סי' רמז. שו"ע שם ס"א. לעיל שם ס"ב.
- נ. מ"א סק"ו.
- נא. תוס' יט, א ד"ה לא ישכיר (ראה לעיל סי' רמז קו"א רס"ק א). רא"ש פ"א סוף סי' לו. טור ורמ"א ס"ב.
- נב. משמעות רמ"א ס"ב. ראה מ"א ס"ק ח.
- נג. סעיף ה.
- נד. מ"א שם. אבל ראה במהדו"ב לסי' רמג ד"ה והשתא אתי שפיר, שכאן מצרפים דעת ס' התרומה שמתיר בכל אופן בלא קצץ, משא"כ לעיל שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.