יח
יח במה דברים אמורים כשמשכירה או משאילה לו לעשות מלאכת עצמו אבל לעשות מלאכת ישראל בשבת אין היתר כלל אפילו אם מכרה לו במכירה גמורה שמכל מקום הנכרי עושה מלאכה בשבת בשביל הישראלקיב אם לא קצץ לו שכר על זה וכן אם הוא שכירו לשנה לכל המלאכות שיצטרך שדינו כאלו לא קצץ כמו שנתבאר בסי' רמ"גקיג ורמ"דקיד אבל אם אינו שכור לו אלא למלאכה זו בלבד לעשותה לו בכל עת שיצטרך לה בתוך משך זמן שכירותוקטו כגון מי שיש לו סוסים ועגלה ושכר לו נכרי לשנה שיסע עם סוסים ועגלה שלו בכל עת שיצטרך להוליך בהם סחורה בתוך שנה זו והנכרי נוסע גם בשבת מעצמו בלא אמירת הישראל אינו צריך לומר לו שלא יסע בשבת אם נוסע מבית הישראל מבעוד יוםקטז מטעם שנתבאר בסי' רמ"דקיז רק שיקנה לו הסוסים באחד מהדרכים שנתבארו ויפרסם שעשה דרך היתר.
והוא שיהיו קנוים לו גם בימות החול בתוך משך זמן נסיעתו אבל אם אינו מקנה לו אלא לשבת בלבד אסור מפני מראית העין כמו שנתבאר למעלהקיח וכן אם הוא עצמו נוסע ג"כ עם הסוסים כל ימות החול ומזונותיהם עליו הרי הם נקראים על שמו אע"פ שמכרם להנכרי במכירה גמורה אף לימות החול כיון שהנכרי אינו אלא שכירו ולפיכך צריך הוא למחות בידו שלא יסע בשבת מפני מראית העיןקיט:
הערות
- קיב. מ"א ס"ק טז.
- קיג. סעי' ג.
- קיד. סעי' ט-יא.
- קטו. מ"א שם. עי' סי' רמג ס"ג ורמד ס"ט-יא. ומ"ש בהג"ה שם שלפי מה שחזר במהדורא בתרא, מותר אפילו שכרו לעשות מלאכה זו תמיד (לא רק בכל עת שירצה), ובאיזה אופנים מותר אפילו בשכרו לעשות כל המלאכות.
- קטז. נידון שו"ת צ"צ (הראשון) סי' לה. מ"א שם.
- קיז. סעיף ט.
- קיח. סעיף יא.
- קיט. צ"צ (הראשון) סי' לה ד"ה ועוד נראה לומר דעד כאן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.