ה

ה אבל בעיר המעורבת שמותר לטלטל בתוכה מותר להשאילו אפילו בשבת^כג אם (א) הנכרי דר במקום המעורב שמותר לטלטל בו^כד או אפילו דר במקום שאינו מעורב אלא בענין שאין לחוש למראית העין של הרואה אותו יוצא מביתו של ישראל (כגון שביתו של ישראל רחוק כל כך ממקום שאינו מעורב בענין שהרואה אותו יוצא מביתו של ישראל אינו רואה כשהוא יוצא למקום שאינו מעורב^כה).

ומ"מ אם ידוע לו (ב) שהנכרי יוליכנו היום חוץ לתחום אסור להשאילו בשבת^כו לפי שחפצו של ישראל שהיו ברשותו בבין השמשות קנו אצלו שביתה בשביתתו דהיינו אלפים אמה לכל רוח ולא יותר^כז ואף שאין אדם מוזהר על תחום כליו כמו שאינו מצווה על שביתת כליו^כח מכל מקום כיון שקנו שביתה אצלו ואין להם אלא אלפים אמה אסור לו לגרום להם בידים שיובאו חוץ לתחום ע"י שמוסרו ביד נכרי אבל מותר להראותם לו ולומר לו שיטלם מעצמו כיון שאינו מוסרם לו בידים^כט ויש מתירין^ל אפילו למסור לו בידים כיון שהנכרי הוא המוציאן חוץ לתחום מדעתו לצורך עצמו והישראל אינו אלא גורם בעלמא וכן עיקר^לא.

ויש חולקין^לב על כל זה ואומרים שאפילו בעיר המעורבת ואפילו הנכרי דר ג"כ במקום המעורב אסור להשאילו בשבת או אפילו בערב שבת כל שאינו יוצא מפתח ביתו מבעוד יום לפי שהרואה אותו יוצא מבית ישראל בשבת וחפץ ישראל בידו יאמר שמכר לו חפץ זה בשבת או הלוהו לו לזמן מרובה (דהיינו יותר מל' יום שהיא נקראת הלואה) ולא התירו בשבת אלא שאלה שהוא לזמן מועט כמ"ש בסי' ש"ז^לג או יאמר (הרואה) שנתנו לו למשכון ואסור ליתן משכון בשבת כמ"ש שם^לד או יאמר שנתנו לו לתקנו ולעשות בו מלאכה ואסור ליתן בשבת שום דבר לעשות בו מלאכה אפילו בקבלנות^לה ואפילו קצץ עמו מערב שבת.

ולענין הלכה יש להקל בשאלה בעת הצורך כסברא הראשונה^לו אבל אם מכר לו אפילו בערב שבת או שהלוהו לו לזמן מרובה יותר משלשים יום או שנתנו לו למשכון או שנתנו לעשות בו מלאכה צריך שיצא מפתח ביתו מבעוד יום אפילו היא עיר המעורבת לפי שיש לחוש שמא יודע להרואה אותו יוצא מבית ישראל שהישראל מכרו לו או הלוהו או משכנו או נתנו לו לעשות בו מלאכה כיון שכן הוא האמת ויחשדהו שעשה כן בשבת משא"כ בשאלה כשיודע לו האמת אין כאן חשד כלל אף אם ידמה לו שהשאילו בשבת שהרי מותר להשאיל בשבת^לז: