ג

ג ואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עם הנכריכא שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה רק על הנכרי לבדו וביום אחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו הרי זה מותר דכיון שהתנה עמו בשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כללכב אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל וכולה מוטלת על הישראל לבדו ביום אחד בחולכג.

ולפיכך מותר לו אח"כ לבא עמו בחשבון לחשוב ימי החול שעבד הוא לבדו כנגד שבתות שעבד הנכרי לבדו ולחלוק הפירות בשוה ואין זה נוטל שכר שבת אלא שכר ימי החולכד:

הערות

  1. כא. ברייתא ע"ז שם כב, א.
  2. כב. ס' התרומה סוס"י קמז, לפירוש הב"י ריש הסי'.
  3. כג. מ"א ס"ק ב.
  4. כד. משמעות רש"י שם ד"ה ואם באו לחשבון. טור והפוסקים שהביא ב"י בסוד"ה ישראל ועכו"ם. וראה קו"א סק"א ד"ה ולענין הלכה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.