יב
יב ישראל הקונה מכס אסור לו לקבל מכס בשבת אפילו הביאו דבר מאכל שאינו מוקצה וראוי לאכילה כגון שהובא מתוך התחום והוא דבר שאין בו חשש שמא נלקט היום מהמחובר או שמא ניצד היום אעפ"כ אסור לו לקבל בעצמו משום שנאמרעז ממצוא חפצך חפציך אסוריםעח כמ"ש בסימן ש"ועט אלא שוכר לו נכרי בקבלנות דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך אבל לא ישכור לו נכרי ליום השבתפ שכשהנכרי הוא שכיר יום הרי הוא כשלוחו של ישראל משא"כ בקבלנות שאינו כשלוחו של ישראל אלא לעצמו הוא טורח כדי להרבות שכרופא.
ואע"פ שהישראל קובע לו מלאכתו שיעשה בשבתפב אין בזה משום אמירה לנכרי שבותפג לפי שקבלת המכס אין בה איסור אפילו לישראל אלא משום שבותפד והרי זה שבות דשבות שיש מתירין אותו במקום הפסד כמ"ש בסימן ש"[ז]פה ואף שיש אוסרין אף במקום הפסד אם לא לצורך מצוה כמ"ש שם מכל מקום כאן חשוב דבר מצוה שאם לא יטול המכס מהנכרי בשבת לא יוכל לגבותו אחר השבת וישתקע הממון ביד הנכריפו והרי הוא עושה מצוה במה שמציל הממון מידםפז כמ"ש בי"ד סימן קמ"טפח ושע"בפט:
הערות
- עז. ישעי' נח, יג.
- עח. מ"א סק"כ. אליה רבה ס"ק יד. וראה גם לעיל סי' רמג ס"ג.
- עט. ראה שם ס"א וס"ד (גזירה שמא יכתוב). סי' שא קו"א ס"ק ב (הטעם שלפנינו מתוס' קיג, ב. ב' הטעמים ברש"י ביצה לז, א ד"ה משום מקח וממכר). וראה גם לקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח ד"ה והענין הוא.
- פ. מרדכי פ"ק דשבת סי' רמו-ז בשם מהר"ם . שו"ע ס"ו.
- פא. כדלעיל ס"א. וטעם החילוק ביניהם (שזה נקרא זה שכיר יום וזה קבלנות), ראה לעיל סי' רמג קו"א סק"א ד"ה והא דהצריך. מהדו"ב שם ד"ה והנה לפי.
- פב. מרדכי שם. וראה זכרון יוסף סי' צד. מ”מ וציונים. אוצר השבת ע' רצב. משא"כ כשאינו קובע מלאכתו בשבת ונותן לו חלק בריוח מותר בכל אופן כדלקמן סי' רמה סט"ז.
- פג. ראה לקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח ד"ה והענין הוא, טעם הדבר כיון שהם ב' איסורים נפרדים, ואף שהותרה האמירה מטעם מצוה עדיין הצריכו קבלנות שלא יהי' כשלוחו.
- פד. כדלעיל מטעם ממצוא חפצך.
- פה. סעיף יב. וראה קו"א ס"ק ז.
- פו. מ"א ס"ק יז, בביאור דברי המרדכי שם. וראה תהלה לדוד ס"ק ז.
- פז. ראה חקרי הלכות ח"ג יט, א. העו"ב תתלב ע' 60.
- פח. סעיף ג. ש"ך שם סק"ז. וראה כוננת מישרים ע' קנד.
- פט. סעיף א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.