יא

הערות

1. סו. ב"י ד"ה ולענין שוכר ובסו"ס רמז, בדעת הרמב"ם פ"ו הי"ב. רמ"א ס"ה.
2. סז. מ"א ס"ק יד. ולפי מה שחזר בו במהדורא בתרא היינו אפילו שכרו לכתוב תמיד.
3. סח. מ"א ס"ק טז. ולפי מה שחזר בו במהדורא בתרא, הטעם הוא לפי ששכיר שנה לכל המלאכות אינו נחשב כקבלן (ראה שם ד"ה אלא דבהא וד"ה וממוצא וד"ה וגם י"ל וד"ה וגם את"ל).
4. סט. סעיף ג. הגה"ה על הגליון: טעם זה הוא לפי דעת המגן אברהם, ועיין בקונטרס אחרון מהרב (מהדורא בתרא לסי' רמג) טעם אחר, לפי מה שכתב שם לא כהמגן אברהם .
5. ע. הגהות מרדכי סו"פ כל כתבי סי' תסב בשם רא"ם (אבל בס' יראים לא נמצא. וראה בהגהות מרדכי שם מסיים: ושלום העני מאיר. וכ"ה באגודה סי' קמו בשם ראבי"ה סי' רנז). וראה קו"א ס"ק א (במוסגר, ולקמן סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה והאמת, במוסגר) שהביא כן גם מספר התרומה סי' רכב. ונתבאר בארוכה במהדו"ב לסי' רמג ד"ה והשתא אתי שפיר וד"ה וספר התרומה. וראה מ"מ וציונים. כוננת מישרים ע' קמח. העו"ב תתכה ע' 53 ואילך.
6. עא. גם טעם זה הוא לפי דעת המ"א, ובמהדורא בתרא שם נתבאר הטעם דדמי לקצץ דמהני גם אם לא הוי כקבלן.
7. עב. ראה לקמן סי' שה סל"א שהתיר בעבדו ושפחתו השכורים לו לשנה או לשנתיים לחלוב בשבת, והטעם נתבאר לקמן סי' רנב קו"א ס"ק ו. וראה לקמן סי' רעו ס"י וסי' שה סל"ד בעבדים ושפחות השכורים, שאם עושים מלאכה מעצמן אין צריך למחות בידם אלא כשעושים מלאכה בחפצים של ישראל (כדין נכרי העושה מלאכה מעצמו, דלקמן סי' רנב ס"י). ומבואר במהדו"ב לסי' רמג ד"ה והכי נמי, שיש להם דין העושה מעצמו בטובת הנאה (להשלים קבלנותו של שכירות שנה). וראה העו"ב שם.
8. עג. כפירוש הב' בב"י ד"ה ולענין שוכר בדעת הגהות מרדכי בשם הרא"ם שם. אמנם ראה קו"א ס"ק א (במוסגר, ובסי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה והאמת, במוסגר) שהוכיח שלא רק בדליקה התיר הרא"ם. וראה העו"ב שם.
9. עד. סעיף כו, בנכרי העושה מעצמו. וכ"ה ברשב"א (קכב, א סד"ה רבא) שדוקא בדליקה אמרו (קכא, א. לקמן סי' שלד סכ"ו) שאין צריך למחות בנכרי העושה מעצמו, משא"כ בשאר מלאכות. אמנם במהדורא בתרא לסי' רמג האריך בביאור דיעות הפוסקים בזה בנכרי העושה מעצמו, ומסיק שאין צריך למחות בידו (גם בשאר מלאכות) אלא כשהישראל נהנה בשבת מהמלאכה.
10. עה. סעיף י.
11. עו. ונתבאר הטעם לקמן סי' רנב קו"א ס"ק ז.