טז
טז וכן אם יש לישראל בית דירה בחצר אחרת שהוא אינו דר בתוכה ושם יש מרחץ באותה הדירה אם כל ימות החול אין דרך שום ישראל לרחוץ באותה מרחץ רק שכיני הדירה מותר לו להשכירו לנכרי או ליתנו לו באריסות ואין כאן חשש מראית העיןצב לפי שכל מי שאינו רוחץ באותו מרחץ כלל בימות החול אינו יודע שמרחץ זה הוא של ישראל שכיון שהוא עומד בחצר בפני עצמו ואין שום ישראל דר באותה חצרצג ושכיני המרחץ שרוחצין בה בחול יודעין הן שאין הנכרי שכיר יום אצל הישראל וכל השכר שנותנים בעד הרחיצה נותנו הנכרי לישראל אלא השכירו לו או נתנו לו באריסות וכל השכר שנותנין בעד הרחיצה הוא להנכרי אבל אם דרך שום ישראל שאינו משכיני המרחץ לרחוץ בו בחול מתוך שהוא יוצא ונכנס בו יודע שהוא של ישראל ואחר כך כשיעבור שם לפעמים בשבת ויראה נכרים רוחצין בו יחשוד את ישראל בעל המרחץ לומר שנכרי המתעסק במרחץ בשבת הוא שכיר יום אצל הישראלצד:
הערות
- צב. מרדכי שבת בסוף פ' כל כתבי סי' תיא. ב"י ד"ה כתב הגאון. בשם מהר"י אבוהב ד"ה וכתב עוד. בשם ר"ח ע"ז יט, סע"ב. דרכי משה סק"ב. בשם אור זרוע שם. עי' מ"א סק"ד.
- צג. ראה תהלה לדוד ס"ק ג. יגד"ת (נ. י.) חו' לו ע' שח. חו' לח ע' מה. מ”מ וציונים. ביאורי השולחן ע' כט. כוננת מישרים ע' פה.
- צד. מ"א שם. וראה כוננת מישרים ע' פז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.