ח
ח אבל מי שיש לו נכרי שכיר לשנה שיעשה כל המלאכות הצריכות לשדהו באותה שנה אע"פ שמן הדין היה מותר להניחו לעבוד שדהו בשבתסח שהרי הנכרי להנאת עצמו הוא מתכוין כדי שיטול השכר שקצץ לו שאף שהישראל ישלם לו אף אם לא יעשה אותה מלאכה בשבת מכל מקום הרי יצטרך לעשותה ביום אחר שהרי שכרו לכל המלאכות הצריכות לשדהו כל השנה לכך הוא עושה אותה בשבת כדי שלא יצטרך לעשותה ביום אחרסט (וגם אינו נראה כשלוחו של ישראל כמו שכיר יום מטעם שיתבאר בסימן רמ"דע) מכל מקום מפני מראית העין צריך הוא למחות בידועא שהרואה את הנכרי עובד בשבת בשדה של ישראל לא יעלה על דעתו שהוא שכיר שנה אלא ידמה לו שהוא שכיר יוםעב.
ולא אמרו שבשכירות שדה אין לאסור מפני מראית העין לפי שדרך רוב העולם ליתן השדה באריסות אלא כשהאמת כן הוא שנכרי זה העובד יש לו זכות בפירות שדה זו כאריס ויותר מאריס שהרי שכורה היא אצלו וכל פירותיה שלו ואינו נותן לבעל השדה אלא דבר קצוב לפיכך כשיראו אותו עובד בשבת יתלו לומר שאריס הוא ויש לו חלק בפירות השדה ולטובת עצמו הוא מתכוין בעבודתו ויחקרו אחריו בעת הקציר אם האמת הוא כן ימצאו שבאמת יש לו זכות בפירות השדה משא"כ בנכרי שהוא שכיר שנה כשיחקרו אחריו בעת הקציר יראו שאין לו כלום בפירות השדה יתברר להם למפרע שלא היה אריס ויאמרו ששכיר יום היהעג ומכל מקום אם השדה היא חוץ לתחום אין לאסור מפני מראית העין כמו שיתבאר בסימן רמ"דעד ע"ש:
הערות
- סח. ר"ן שבת (מו, ב) ד"ה ולענין. ע"ז (ו, ב) ד"ה ומהא. מ"מ פ"ו הט"ו. ב"י סי' רמד ד"ה ומכלל דברי הרמב"ם.
- סט. מ"א סק"ב. מהר"י אבוהב ד"ה ומה שכתוב בספרים. הובא בב"י ד"ה ומ"ש בספרי רבינו. אמנם ראה מהדורא בתרא ד"ה והשתא אתי שפיר, שחזר בו ומסיק דלא כמ"א ומהר"י אבוהב, ומותר מדינא אף בלאו האי טעמא. ומ"מ אסור מטעם מראית העין כדלקמן. וראה גם לקמן סי' רמד ס"ט.
- ע. סעיף א.
- עא. ראה לקמן סי' רנב קו"א ס"ז ד"ה ומיהו.
- עב. רמב"ם פ"ו הי"ג-ד. רמב"ן בספר תורת האדם (ענין אבילות, במלאכה כיצד, בסופו). ר"ן שם. מהרי"א ד"ה והנה בכל. שו"ע סי' רמד ס"א. וראה מ"א סי' רמד סק"ג, דהיינו ששכרו לימים, ונתבאר לעיל ס"ד וקו"א ס"ק א.
- עג. רמב"ן שם. ר"ן שבת שם. מגיד משנה שם הט"ו. מ"א סי' רמד סק"ה. וראה גם לקמן סי' רמד קו"א סוף ס"ק ד.
- עד. סעיף ג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.