ז
ז אבל מותר להשכיר שדה לנכרינט שיעבוד עבודתה כל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל הפירות לעצמו רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנהס בין שיתן לו מעות בין שיתן לו מפירות שדה זוסא והנכרי עובד אפילו בשבת ואין לחוש למראית העין שיאמרו שהנכרי שכיר יום הוא אצל הישראל או ששכרו לעבוד אדמתו בשבתסב לפי שדרך רוב העולם הוא ליתן השדה באריסות לאריססג דהיינו אדם המקבל השדות לחורשן ולזורען ולעבוד כל עבודתן ונוטל בשכר עבודתו מחצה או שליש או רביע הפירות והשאר לבעל השדהסד לכן מן הסתם כשיראו נכרי עובד בשבת בשדה של ישראל יאמרו שזהו אריסו של הישראלסה וליתן השדה באריסות לנכרי אין בו שום איסור כלל אע"פ שיש להישראל הנאה במלאכה שהאריס עושה בשדהו בשבת שהרי רוב הפירות של השדה הם של הישראל מכל מקום כיון שהנכרי אינו מתכוין במלאכתו בשביל טובת הישראל אלא בשביל טובת עצמו שיטול חלק המגיע לו מפירות השדה אע"פ שמאיליו נהנה הישראל אין בכך כלוםסו רק שיזהר שלא יאמר לו שיעשה בשבתסז:
הערות
- נט. גמרא ע"ז שם . טור ושו”ע.
- ס. גמרא ורש"י שם ד"ה אבל שדהו (שרי להשכיר). ר"ן בשבת שם ובע"ז שם ד"ה ומהא שמעינן. הובא בב"י סוד"ה גרסינן.
- סא. תוספתא דמאי פ"ו ה"ב (השוכר במעות והחוכר בפירות). הובא בב"ח ד"ה גרסינן. שו"ע חו"מ סי' שכ ס"א.
- סב. כשני האופנים דלעיל ס"ו וש"נ.
- סג. גמרא שם. טור ושו”ע.
- סד. רש"י שם ד"ה אבל שדהו. רמ"א ס"א. ואם הוא נוטל חלקו במעות ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לג; פח.
- סה. רבינו חננאל ע"ז שם. רש"י ור"ן שם. לבוש שם.
- סו. ר"ן שם. רמ"א ס"א.
- סז. כדלקמן סי' רמז ס"א (לענין קבלנות) וש"נ. וראה כוננת מישרים ע' נה. כללי אמירה לנכרי ע' נז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.