ג
ג לפיכך מי שיש לו מרחץ שרוחצים בה הכל ונותנים לו שכר או שיש לו תנור שאופין בו הכל ונותנים לו שכר או שיש לו רחיים שטוחנין בהן הכל ונותנין לו שכר ורוצה לשכור לו נכרי לכל השנהכט שיתעסק בכל המלאכות הצריכות במרחץ ורחיים ותנור ויקבל השכר מן הרוחצים והטוחנים והאופים ויביאהו להישראלל צריך הוא למחות בהנכרילא ולא יניחנו שיתעסק בהם בשבת בשביל נכרים שירחצו ויטחנו ויאפו שם לפי שהישראל מרויח בעבודת הנכרי בשבת שמגיע לו שכר מזהלב (ואפילו אם הנכרי אינו צריך לעבוד כלום שכבר הכין הכל מערב שבת מכל מקום מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים הוא עושה זה בשביל הישראל ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת לכן אסור ג"כ שיקבל הנכרי בשבילולג).
ואין להתיר לפי שהנכרי טורח לעצמו בשביל השכר שקצץ לו כיון שאם היה הישראל מונע את עצמו מריוח השבת והיה אומר לנכרי שלא יהיה כלל בשבת אצל המרחץ ורחיים ותנור לא היה מנכה לו כלום משכרולד שהרי לא שכרו לכל יום ויום בפני עצמו אלא לשנה או חדש בבת אחת.
ואע"פ שהנכרי אינו מעלה על דעתו שהישראל אינו מכריחו להתעסק בשבת ושישלם לו כל שכרו אף אם לא יתעסק כלל בשבתות אלא הוא עוסק לפי תומו להשלים קבלנותו שקיבל עליו בתחלת שכירותו בסתם להתעסק כל השנה או החדש כדי שישלם לו כל שכרו משלם ולא יהיה לו עליו שום תרעומות ואם כן הנכרי מתכוין לטובת עצמו מכל מקום כיון (שבאמת) שאין להנכרי טובה וריוח מעסק זה שבשבת שאף אם לא יתעסק בשבת לא ינכה לו כלום משכרו ולהישראל מגיע ריוח מזה אם כן נראה הדבר כאלו עסק זה הוא בשביל הישראל בלבדלה:
הערות
- כט. דין שוכר נכרי לשנה (כשאין לישראל ריוח בעבודת הנכרי בשבת) מבואר לקמן סי' רמד ס"ט.
- ל. ב"י ד"ה ומ"ש בספרי. בשם מהר"י אבוהב שם ד"ה ומ"ש בספרים. מ"א סק"ב. ט"ז סק"ב.
- לא. כדלקמן סי' רמד סי"א, שדוקא בדליקה אמרו (קכא, א. לקמן סי' שלד סכ"ו) שאין צריך למחות בנכרי העושה מעצמו, משא"כ בשאר מלאכות (וראה גם לקמן סי' רנב ס"ה. וראה קו"א שם סק"ז ד"ה ומיהו כל זה. מ”מ וציונים). אמנם במהדורא בתרא בתחלתו הביא מ"ש רשב"א שם בשם התוס' שגם בשאר מלאכות אין צריך למחות בנכרי העושה מעצמו (שיודע שלא יפסיד או להשלים קבלנותו, שם ד"ה וה"נ ס"ל), והביא שם הרבה פוסקים הנמשכים אחר התוס' בזה, וכן מסיק להלכה שם סד"ה והנה מהר"ם.
- לב. מהר"י אבוהב שם. הובא בב"י ומ"א וט"ז שם. כדעת הראב"ד פ"ו הי"ב.
- לג. משמעות האחרונים בס' רמד גבי מכס . וכדלקמן שם סי"ב. וראה גם שו"ת סי' ב.
- לד. מ"א שם, שהוסיף ביאור לדברי מהר"י אבוהב הנ"ל, ונתבאר לקמן סי' רמד קו"א ס"ק א ד"ה ומיהו צ"ע. הגה"ה על הגליון: עי' בקונטרס אחרון מהרב (מהדורה בתרא ד"ה והשתא אתי שפיר) שחזר בו הרב והשיב על המגן אברהם (ומסיק שגם לפי האמת יכול הישראל לנכות לו בסוף השנה בעד השבתות שביטל. וגם מסיק דלא כמהר"י אבוהב וראב"ד שם שחששו ממה שמגיע ריוח לישראל מעבודת הנכרי), והסכים לדעת הב"י שם וב"ח ד"ה הלכך מותר בקבלנות והט"ז שם, דאינו אסור אלא משום מראית העין (שבכל קבלנות במחובר חוששים שיאמרו שהוא שכיר יום), כמו שכיר שנה בשדה דלקמן סעיף ח'. ולפי זה גם מה שכתב בסעיף ה' שאפילו אם שכר הנכרי לשנה אסור ליהנות מן השכר שקיבל ביום השבת אפילו הביאו בהבלעה קודם חזרה נשנית, עי' בקונטרס אחרון מהרב ס"ק ב, אבל לפי מסקנתו בקונטרס אחרון (מהדורה בתרא) שם שאינו אסור אלא משום מראית העין שכרו מותר אם הביאו בהבלעה, שלא קנסו חכמים על דבר שאין איסורו אלא משום מראית העין, כמו שיתבאר בסוף סימן זה סי"ג ובסימן רמ"ד ס"ז עיי"ש . וראה עוד בזה לקמן ס"ח. סי' רמד ס"ט-יא ובקו"א שם ס"ק א. סי' רנב ס"ה ובקו"א שם ס"ק ו-ז.
- לה. ראה ביאורי השולחן ע' קכח ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.