ב

הערות

1. כא. ראה כוננת מישרים ע' כז.
2. כב. משנה שבת קכב , א. וכדלקמן סי' רנב ס"י. סי' רעו ס"א.
3. כג. ביצה כד , ב. רמב"ם פ"ו ה"ב. טור ושו”ע סי' שכה ס"ו. לקמן שם ס"ט וסי"א. וראה גם לקמן סי' רנב סי"א.
4. כד. רמב"ם שם ה"ח. תוס' ביצה שם ד"ה ולערב. ובשבת קכב א ד"ה ואם. וראה גם לקמן סי' רנב ס"י. סי' רסג קו"א ס"ק ח. סי' רעו ס"א. סי' שיח ס"א. סי' שכה סעי' ט-י. סי' תקטו ס"א. ובהגה"ה שם סוף ס"א. וראה כוננת מישרים ע' ל.
5. כה. ראה לקמן סי' רנב ס"י ובמצויין שם, באיזה אופן צריך למחות. ולקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח ד"ה והענין הוא, שזה אינו אסור מטעם שמא יאמר, אלא מטעם שליחות לחומרא. וראה ביאורי השולחן ע' קכז.
6. כו. כדלקמן ס"ג-ד. סי' רמד קו"א שם סק"א. סי' רנב ס"ה וקו"א שם ס"ק ו-ז. ולפי מה שחזר בו מהלכה זו במהדורא בתרא (ד"ה והשתא אתי שפיר נמי), אולי ישאר דין זה (שצריך למחות) רק כשרואהו עושה מלאכה כדי שיהנה ממנה בשבת.
7. כז. ס"א וקו"א ס"ק א.
8. כח. ס"ה וקו"א ס"ק ו.