ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתרמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי. ובו ט"ז סעיפים:ב

ב

ב והפליגו חכמים באיסור זה וגזרו בו גזרותכא כגון אם עשה הנכרי מעצמו בשביל ישראל אסרו ליהנות בשבת ממלאכתוכב ולמוצאי שבת עד בכדי שיעשהכג משום גזרה שמא יאמרו לו לעשות בשבתכד.

וכן אם רואהו עושה מלאכה בשבת בשבילו פעמים שצריך למחותכה כגון אם יגיע לישראל ריוח ממנה אפילו לאחר השבתכו (ואם גם לו מגיע ריוח ממנה יתבאר בסימן רמ"דכז ורנ"בכח):

הערות

  1. כא. ראה כוננת מישרים ע' כז.
  2. כב. משנה שבת קכב , א. וכדלקמן סי' רנב ס"י. סי' רעו ס"א.
  3. כג. ביצה כד , ב. רמב"ם פ"ו ה"ב. טור ושו”ע סי' שכה ס"ו. לקמן שם ס"ט וסי"א. וראה גם לקמן סי' רנב סי"א.
  4. כד. רמב"ם שם ה"ח. תוס' ביצה שם ד"ה ולערב. ובשבת קכב א ד"ה ואם. וראה גם לקמן סי' רנב ס"י. סי' רסג קו"א ס"ק ח. סי' רעו ס"א. סי' שיח ס"א. סי' שכה סעי' ט-י. סי' תקטו ס"א. ובהגה"ה שם סוף ס"א. וראה כוננת מישרים ע' ל.
  5. כה. ראה לקמן סי' רנב ס"י ובמצויין שם, באיזה אופן צריך למחות. ולקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח ד"ה והענין הוא, שזה אינו אסור מטעם שמא יאמר, אלא מטעם שליחות לחומרא. וראה ביאורי השולחן ע' קכז.
  6. כו. כדלקמן ס"ג-ד. סי' רמד קו"א שם סק"א. סי' רנב ס"ה וקו"א שם ס"ק ו-ז. ולפי מה שחזר בו מהלכה זו במהדורא בתרא (ד"ה והשתא אתי שפיר נמי), אולי ישאר דין זה (שצריך למחות) רק כשרואהו עושה מלאכה כדי שיהנה ממנה בשבת.
  7. כז. ס"א וקו"א ס"ק א.
  8. כח. ס"ה וקו"א ס"ק ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.