ג

ג כבר נתבאר בסי' קס"זלח שברכת הנהנין אינו יכול לברך להוציא חבירו ידי חובתו אלא א"כ גם הוא חייב בברכה זו בין שהיא ברכה ראשונה או אפילו ברכה אחרונה מטעם שנתבאר בסי' קצ"זלט ואפילו בדיעבד אם מי שלא נתחייב בברכה זו בירך להוציא השומעים אע"פ שנתכוונו לצאת בשמיעתם וגם ענו אמן לא יצאומ שאף שהשומע כעונהמא מכל מקום כיון שברכתו היתה לבטלהמב הרי לא שמעו ברכה הגונהמג:

הערות

  1. לח. סעיף כג.
  2. לט. סעיף ו.
  3. מ. מ"א ס"ק ז.
  4. מא. ראה לעיל סי' ח סי"א וש"נ.
  5. מב. רי"ף ורא"ש ספ"ג דר"ה.
  6. מג. עי' מ"א ס"ק ז החילוק בין דין זה לדין שבסי' רו סי"ב (לעיל בשוע"ר). וראה גם מ"א סי' רט ס"ק ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.