א
קצז דין צירוף לזימון ג' או עשרה ובו ט' סעיפים:
א שנים שאכלו כאחת וגמרו סעודתם ובא שלישיא וקבע אצלםב אם אינם שבעים כל כךג בענין שאם היו מביאים לפניהם איזה דבר החביב אצלם לקנוח סעודהד היו יכולים לאכול ממנהה אפילו כל שהואו לא נגמרה סעודתם עדיין ומצטרף עמהם אע"פ שלא אכלו כלום משבא אצלם.
ואם אמרו כבר נברך ברכת המזון הרי הסיחו דעתם מלאכול עוד ונגמרה סעודתם ושוב אינו מצטרף עמהםז אלא א"כ אכלו עמוח (ואין צריך לומר אם הסיחו דעתם בפירוש מלאכול עודט ואף להאומריםי שהיסח הדעת מאכילה אינו זקוק לחזור לברך המוציא אם נמלך לחזור ולאכול מפני שדרכו של אדם להיות נמלך בסעודתו להמשך מסעודה קטנה לגדולה מכל מקום כל זמן שאינו נמלך וחוזר ואוכל נגמרה אכילה הראשונה בהיסח דעתו כיון שעומד בדעתו ואינו חוזר ממנהיא[)].
ומכל מקום אפי' נטלו ידיהם מים אחרוניםיב מצוה שיחזרו ויטלו מים ראשונים ויברכו המוציא ויאכלו כזית כדי לברך בזימוןיג ואפי' אם זה אינו חפץ לאכול כלל מצוה שיתנו לו לאכול מעט כדי לזמן עליויד שכל שנים שאכלו כאחד מצוה עליהם לחזר אחר זימון כל מה שיכולים כמ"ש בסי' קצ"גטו:
הערות
- א. שמואל ברכות מז , א. טור ושו"ע ס"א.
- ב. כדלעיל סי' קצג ס"ב וש"נ.
- ג. לבוש ס"א. אליה רבה ס"ק א.
- ד. רש"י שם ד"ה אילו.
- ה. סמ"ג סי' כז בהל' ברכת המזון.
- ו. רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ט.
- ז. תוס' שם ד"ה אילו. רא"ש ברכות פ"ו סי"ח. טור ושו"ע שם.
- ח. כדלקמן בסוף הסעיף וש"נ.
- ט. ראה לעיל סי' קעט ס"ד.
- י. לעיל סי' קעט ס"א וש"נ.
- יא. משמעות השו"ע דלא תקשי ממה שפסק כאן דהוי היסח הדעת אמ"ש בסי' קעט ס"א שהביא ב' הדיעות. ע' עולת תמיד ס"ק א שהקשה כן. דלא כמ"א ס"ק ב.
- יב. שבזה הוי היסח הדעת לדברי הכל, כדלעיל שם ס"ה וש"נ.
- יג. ב"ח ד"ה שנים. מ"א ס"ק ג.
- יד. תשב"ץ סי' דש. שו"ת רשב"א ח"ז סי' נו. הגהות מייימוניות הל' ברכות פ"ה את ז. שו"ע שם.
- טו. סיום סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם ס"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.