טז

טז שיעור המים שנוטלין מהם לידים הוא לא פחות מרביעית הלוג^קכט (והוא שיעור טהרה מן התורה לטבילת כלים^קל).

ולא הצריכו אלא שיהא רביעית בכלי שנוטל ממנו אבל א"צ לשפוך כל הרביעית על ידיו אלא אם כן רוצה לטהרן בשטיפה אחת אבל אם רוצה לשפוך עליהם מים ראשונים ושניים א"צ אלא כדי שיספקו בכל פעם למשוח בכל הפרק הצריך נטילת ידים^קלא.

ומים הנשארים בכלי שנטל ממנו יכול ליטול מהם איש אחר אם מספיקים לו אע"פ שאין בהם רביעית הואיל והם באים משיורי טהרה שהיה בהם רביעית כשנטל הראשון^קלב.

והוא שבאים שניהם ליטול ידיהם כאחד אע"פ שנוטלין זה אחר זה מועיל שיורי טהרה של ראשון לטהר יד השני בפחות מרביעית^קלג.

ויש אומרים שאין שיורי טהרה של הראשון מועילין בנוטלין זה אחר זה אלא אם כן המים יורדים בקלוח אחד^קלד מן הראשון לשני כגון שפשט הראשון ידיו ליטול ואחר יוצק על ידיו ואחר כך פשט השני ידיו למטה מידי הראשון וקילוח יורד על ידיו של ראשון ומהן לידיו של שני^קלה ידי שתיהן טהורות אף על פי שנפחת שיעור הרביעית בכלי כשמגיעים המים לידיו של שני טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה.

והוא שפשט השני ידיו סמוך לידי הראשון שאז הן נחשבות כיד אחת אבל אם היו מרוחקות מידי הראשון לא עלתה לו נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חבירו^קלו (שהם פסולים אפילו הם מי רביעית^קלז משום שנעשה בהם מלאכה כמו שנתבאר למעלה^קלח).

ואפי' ידיהן סמוכות לא התירו אלא כשנתכוונו מתחלה ליטול כאחת ע"י קילוח היורד מראשון לשני שאז חשובות ידיהן כיד אחת בנטילה זו אף על פי שלא פשט השני ידיו עד אחר שהתחיל כבר הראשון ליטול ידיו אבל אם מתחלה נתכוין הראשון ליטול לעצמו ואחר כך כשהתחיל כבר ליטול פשט השני ידיו למטה ממנו אינן חשובות כיד אחת ולפיכך (אם אין היוצק על ידיהם שופך רביעית בבת אחת) נטמאו ידי השני ממים הטמאים שיורדים מידי הראשון וצריך לנגבן ולחזור וליטלן^קלט (ואף אם שופך רביעית בבת אחת צריך לחזור וליטלן אלא שא"צ לנגבן תחלה^קמ).

(והעיקר כסברא האחרונה^קמא ומכל מקום בשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים):