נב
נב והנה בתפילין אי אפשר לעשות פרשת והיה אם שמוע שתהא סתומה לדברי הכלתכג שהרי אין כותבין לפניה כלום באותה שיטה שמתחילין אותה בה שפרשת שמע מסתיימת בדף בפני עצמו והיא בדף בפני עצמותכד ואם יתחיל אותה בראש השיטה שבראש הדף ויניח ריוח בסוף פרשת שמע כדי ט' אותיות תהיה פתוחה לדברי הכל ובתורה היא סתומה ואם לא יניח ריוח כדי ט' אותיות כ"ש שאינה כמו שהיא בתורהתכה שאינה נקראת כלל פרשה בפני עצמה כשאין כדי ט' אותיות ריוח לפניה אלא אין לה תקנה [אלא] או לעשותה סתומה להרא"שתכו ולא להרמב"ם כגון שיניח שיטה אחת פנויה ויתחילנה בשיטה הב' או לעשותה סתומה להרמב"ם ולא להרא"ש כגון שלא יתחילנה בראש השיטה אלא יניח לפניה ריוח כדי ט' אותיות בראש השיטה שאז היא סתומה להרמב"ם.
ומכל מקום יזהר (יב) שלא להניח ריוח בסוף פרשת שמע כדי ט' אותיות ואע"פ שבספר תורה אם אירע שנשאר בסוף השיטה כדי ט' אותיות ואין שם עוד מעט ריוח לכתוב תיבה א' מפרשה שלאחריה בשיטה זו אעפ"כ היא פרשה סתומה כשמניח מעט ריוח בשיטה שלאחריהתכז שפרשה פתוחה היא לעולם בראש השיטהתכח וכשאינה בראש השיטה היא סתומה להרמב"ם ומכל מקום כיון שהריוח שבסוף השיטה הוא סימן לפתוחהתכט שכשאין שם ריוח אחר זולתו בשיטה שלאחריה תהיה הפרשה שלאחריה פתוחה וכשאין ריוח כשיעור בסוף השיטה היא סימן שלאחריה תהיה סתומה א"כ בתפילין שביד הסופר לעשות כמו שירצה יש לו לסיים פרשת שמע בסוף שיטה או בפחות מכדי ט' אותיות מסוף השיטה כדי להורות שפרשה שלאחריה היא סתומהתל ולא אמרן שאף אם מניח ריוח כדי ט' אותיות בסוף השיטה אעפ"כ פרשה שלאחריה סתומה כשאינה מתחלת בראש השיטה אלא אם אירע לו כן בספר תורהתלא שאינו רשאי להמשיך האותיות או לקצר בשביל ריוח שבין פרשה לפרשה כמ"ש בי"ד סי' רע"ג ואם אירע לו שהניח בתפילין כדי ט' אותיות בסיום פרשת שמע א"צ להניח בתחלת פרשה שלאחריה כדי ט' אותיות אלא מעט ריוח.
אבל אם לא הניח כדי ט' אותיות בסיום פרשת שמע ולא בהתחלת פרשה שלאחריה אע"פ שבצירוף שניהם יחד יהא כדי ט' אותיות ויותר אין מצטרפין זה עם זהתלב והרי אין כאן (פתוחה) [פרשה] כלל כיון שאין ריוח ט' אותיות במקום אחד ויש מי שאומרתלג שמצטרפין זה עם זה ונעשה על ידי כן פרשה שלאחריה סתומה להרמב"ם ואפשר גם להרא"ש ולכן יש לעשות כן לכתחלה כדי לצאת ידי שניהם לפי דבריו אבל יש לחוש לסברא הראשונה שלא להכניס את עצמו לספק תפילין פסולין שהרי לפי סברא הא' שאין כאן פרשה כלל הן פסולין אליבא דכ"ע אפילו בדיעבד משא"כ כשעשאה פתוחה העיקר כהמכשירים בדיעבד:
הערות
- תכג. ב"י סוף ד"ה ויעשה כל פרשיותיה וד"ה וכתב מהר"י אבוהב וכל האחרונים. לבד הט"ז ס"ק כו דיחידאי הוא . וראה גם שו"ת אדה"ז סי' א שדחה את שיטת הט"ז.
- תכד. כדלעיל ריש סעיף נ. וש"נ.
- תכה. לבוש סעיף לו.
- תכו. במ"א נמשך אחר הט"ז .
- תכז. זהו כוונת הרמב"ם שם לפ"ד האחרונים . וראה גם שו"ת אדה"ז סי' א ד"ה וכן הרמב"ם.
- תכח. כן הוא בסי"ו [אוצ"ל: בסיום] לשון הרמב"ם הביאו ג"כ הש"ך בחיו"ד סי' ערה סק"ה.
- תכט. עי' ב"י ד"ה וכתב מהר"י אבוהב שב' סימנים יש לפתוחה . וראה גם שו"ת אדה"ז סי' א ד"ה והנה גם להרמב"ם.
- תל. ב"י סד"ה וכתב מהר"י אבוהב.
- תלא. כן משמע מלשון הרמב"ם שם.
- תלב. כן משמע בהדיא בשו"ע שאין דרך לעשותה סתומה לכו"ע וכן דעת כל האחרונים שהסכימו בזה לב"י ד"ה ויעשה כל פרשיותיה ולא כט"ז ס"ק כו. וראה גם שו"ת אדה"ז סי' א שדחה את שיטת הט"ז. וראה בית שלמה חאו"ח סי' ח. חיו"ד סי' קמט.
- תלג. ט"ז שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.