א

ו דין ברכות אשר יצר ואלהי נשמה ופירושיוא ובו ט' סעיפים:

א אע"פ שמדינא דגמראב א"צ לברך ברכת אשר יצר אלא כשעשה צרכיו מכל מקום נהגו העולם לברך בכל שחרית תיכף אחר ברכת על נטילת ידים ברכת אשר יצרג לפי שבכל יום נעשה האדם בריה חדשהד לכן שייך לברך בכל יום ויום אשר יצר את האדם בחכמה והרוצה להסתלק מהספק יזהר לעשות צרכיו תיכף ומיד אחר נטילת ידים שחריתה וכשיצא מבית הכסא יטול ידיו פעם שנית ויברך אשר יצר ויצא ידי חובתו בברכת אשר יצר זו אף אם היה מחויב לברך אשר יצר על מה שנעשה בריה חדשה כי ברכה אחת עולה לכאן ולכאן וטוב שלא יברך ברכת על נטילת ידים עד לאחר נטילה שנית שנוטל אחר יציאתו מבית הכסא ובפרט אם צריך לנקביו שאז אסור לו לברך:

הערות

  1. א. כ"ה בדפוס ראשון ובשו"ע המחבר. ובכת"י: דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה [שהרי לא נתבאר כאן פירוש הברכות].
  2. ב. ברכות ס, ב.
  3. ג. אבודרהם. רמ"א סי' ד סעיף א.
  4. ד. מ"א שם סק"ב.
  5. ה. מ"א שם סק"א. ועי' סידור (סדר הנטילה ד"ה אם עשה). בדה"ש סי' ד סק"ב. תהל"ד סי' ד סק"ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.