קלב, ב
(ר"ל ע"ד מאמר המד"ר הנ"ל כל מי שיש לו תולדות דהיינו שדבק להמחודש, מה שהרס"ג קורא לו מקרה שהארץ אינה נמלטת מן הצמח כו', הוא נברא ומחודש. ועוד משום כיון שהארץ לא קדמה כ"כ להמקרים המתחדשים עלי' היינו הצמחים רק זמן מועט, כמו קדימת שנה אחת, וכיון שהצמח ודאי מחודש שהרי הארץ קדמה לו, והארץ לא קדמה להם רק שנה אחת עד"מ, א"כ היא ג"כ מחודש). והנה הרמב"ם במ"נ ח"א פע"ד הביא המופת הזה, ופקפק בו וזה לשונו הדרך הרביעי אמרו שהעולם כולו מורכב מעצם ומקרה ולא ימלט עצם מן העצמים ממקרה או ממקרים והמקרה כולם מחודשים יתחייב שיהי' העצם הנושא להם מחודש כי כל מחובר למחודשים ולא ימלט מהם הוא מחודש (והש"ט פי' אחר כי המחודש והנצחי הם ב' הפכיים וההפכיים לא יתחברו יחד) א"כ העולם כולו מחודש, ואם יאמר אומר אולי העצם בלתי מחודש והמקרים הם המתחדשים הבאים עליו זה אחר סור זה אל לא תכלית אמרו א"כ יתחייב שיהיו מחודשים אין תכלית להם וזה כבר שמוהו שקר עכ"ל. והנה המפרש לספר ר' סעדי' גאון הבין שיש לפקפק על טענה זו מפני שהפלסוף לא ירחיק מציאות מחודשים אין תכלית להם בבוא זה אחר סור זה במקרה, וכמו הזמן, כמ"ש במ"נ שם פע"ג גבי וההקדמה האחת עשרה, וז"ל וממנו מה שיש בו מקום עיון והוא מציאות מה שאין תכלית לו אלא במקרה בבא זה אחר סור זה והוא אשר יקרה מה שאין תכלית לו במקרה והוא שיהי' דבר אחר אחר העדר דבר אחר, והאחר ההוא אחר העדר דבר שלישי, וכן אל לא תכלית, ובזה הוא העיון עמוק מאד כו' כי הזמן כו' עכ"ל. והביא דבריו המפרש בספר ח"ה שער הראשון, שם במרפא לנפש, גבי עוד כתב הרב המורה שם בפרק ע"ג. וא"כ י"ל שמהאי טעמא פקפק המ"נ על מופת זה, היינו שיסבור כמ"ש ואם יאמר אומר אולי העצם כו' ומה שהשיבו ע"ז א"כ יתחייב כו' וזה שמוהו שקר, הרי לשטתו אין זה שקר, וא"כ יכול להיות העצם בלתי מחודש אעפ"י שמחובר למקרים שהם מחודשים כיון שי"ל שהיו זה אחר סור זה אל לא תכלית, אבל באמת לפע"ד הגאון וגם המדברים לא נשענו במופת זה כלל על טעם זה זה שמחודשים אין תכלית להם בבא זה אחר סור זה שקר, דאם יניחו זה ליסוד א"כ א"צ כלל למופת זה מעצם ומקרה כ"א לפ"ז מוכרח שהזמן כולו נברא ומחודש, וזהו הראי' הרביעית של הגאון ר"ס, לבד שהראי' הרביעית ג"כ כחה גדול יותר, וגם עיין במ"נ ס"פ ע"ד סד"ה הדרך השביעי גבי או ההקדמה האחת עשרה כו' ומשם יובן שאם יחליטו הקדמה זו יש הרבה מופתים על חידוש העולם, ונלע"ד שראיה זו השלישית של הגאון ר"ס אינה בנויה על הקדמה זו כי אם בלעדה, רק תוכן כוונתו כמש"ל דעל כל פנים מוכרח שהמקריים כולם יש דבר שקדם להם עד שלא היו המקריים והוא העצם הנושא להמקריים כמו האילנות והצמחים שהם מקריים הנשואים על הארץ, ודאי על כרחך קדמה להם הארץ שהיתה מקודם שנולדו מקריים אלו, ואם כן הם כולם ע"כ אינם קדמונים כי אם מחודשים כיון שעינינו הרואות שקדם להן דבר, ועדיין הן לא היו והיו נעדרי המציאות, ובודאי מה שקדמו ההעדר אף יום אחד אינו קדמון שהקדמון הוא שלא קדמו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.