נ, א

דהדבור שבאדם הוא מארבעה דברים שהוא דומה בהן למלאכי השרת כו', והקושיא מעצם ומקרה תירץ הרש"ט עצמו בטוב.

מענין הבתים הסברא נותנת בלא"ה כיון שבנה בית על מכונו ה"ז כבית אחד.

ודע שאפילו אם בכל העיירות שבעולם תהי' רק עיר א' או בית א' שנבנה על מכונו ועל תלה מספיק המופת, דע"כ עיר זו מחודשת והרי שאר העיירות לא קדמו לה, זמן בלתי מוגבל כו'.

לא [והנה ^* הדבור דומה לעיר וכנודע מענין שני אבנים בונות שני בתים] רק שבדבור יש מופת חזק, כי בבתים י"ל שעברו כמה בתים זא"ז לבל"ג הגם שהם מחודשים בהכרח, וגם י"ל כמה עיירות נחרבו, אבל הדבור ע"כ ע' לשונות אלו מחודשים וזולתם לא הי' לשון אחר. א"כ בהכרח שכללות הדבור מחודש. וא"כ זה מופת שא"א לומר שעולם כמנהגו נוהג מימי קדם כו' ובטלה דעת מאמיני הקדמות. וכ"ש לפמ"ש לעיל בענין בונה בית על מכונו דחשוב הכל א' ממש עם הבית הראשון שסתרו. וכ"ה ע"פ הדין במשנה פ"ח דסוטה וגם בכל עיר י"ל כן שאע"פ שמתחדשים הבתים מ"מ הוא עיר על מכונה הראשון שאויר שטח העיר המלא בתים אינו דומה לאויר השדה, והעיר הכל אחת ממש מיום הווסדה אף שנשתנו הבתים מ"מ כללות העיר לא נשתנה שענינה אויר מוקף מחיצות וגג. ומעשה זה שוה ואחד ממש מעת הראשון שנתייסדה העיר, שאזי נשתנה האויר ונעשה מוקף מחיצות וגג ואף שאח"כ נשתנו סדר המחיצות מ"מ האויר אחד, א"כ העיר ודאי מחודש ע"י אנשים הבונים, והיא כאיש א' זקן שידוע שהוא מחודש. א"כ היה זמן שלא היו עיירות כלל מאחר שנחשבם בהדרגת עיירות ראשונות מעולם ולא בהדרגות בוא זה אחר סור זה, מטעם האויר שבתוך הבתים שהוא ראשון ואחרון, והרי הוא מחודש וקדמם ההעדר, ובהיות כן שהעיירות כולם מחודשים הנה זה מכריח שהיה זמן ג"כ שלא היו אנשים כלל כיון שבודאי האנשים לא קדמו אל העיירות רק זמן מוגבל כנ"ל. וזה ראיה מהחוש עם השכל לבטל ולסתור דעת הקדמות, והעולם מחודש. הרי נת' גם לפי קט שכלי עשרה מופתים על חדוש העולם, ועכ"ז העיקר היא האמונה פשוטה שהיא טוב יותר וכמ"ש הכוזרי תחלת מאמר חמישי, רק למי שלבו נוקפו אזי טוב יותר לעיין בהמופתים שנזכרו כאן משישאר נבוך. כ"כ הכוזרי שם. ועיקר חיזוק האמונה הוא ע"י עסק התורה שהתורה נק' אמת והוא מקור האמונה, כמאמר אמת ואמונה כל זאת, גם עיקר^* האמונה הוא לאמין בהאמת, ולכן ארז"ל ניכרים דברי אמת וא"צ ע"ז ראיה. וע' עוד בהרמב"ן בפירוש החומש פ' בא^*.

ע' בהרמב"ן ס"פ בא ועתה אומר לך כו' וכאשר ירצה כו' כי המופת כו'. ומובן עפמ"ש במ"א שגשמיות מרוחנית א"א להיות ע"י השתלשלות עילה ועלול. א"כ התהפכות ים ליבשה עד"מ מורה אכח בלתי בע"ג כל יכול דוקא. וביותר ירידת המן שהתמיד מ' שנה ושבשבת לא ירד ורמה לא הי' בו משא"כ בחול כשהותירו ממנו עד בוקר וירם ויבאש תולעים ע' בהקדמת ספר האמונות לרס"ג כ' וז"ל ואני רואה כי ענין אות המן כו' ע"ש (ובעל ספר הברית עשה א"ע כאילו לא ידע ספר הנ"ל וכ' כן במאמר והאדם ידע ודרך אמונה מדנפשיה). ומופתי דניאל בגוב אריות וחמו"ע בכבשן האש העיד הרמב"ם שכתובים ג"כ בקראניקעס דפרס כמ"ש ס"ה הנ"ל וכ"כ בספר יוסיפון. וריבוי המופתים שבש"ס ואפי' דורות האחרונים כמו המגיד להב"י (ונבואת הילד^*) דבר הפלא. והאריז"ל והבעש"ט והה"מ שראו מסוף העולם עד סופו כאשר שמעתי מרבינו ז"ל לפני הסתלקותו שבנו ר"א הי' בא אליו מחוואסטעוו לראוונע בעש"ק וביום א' הי' נוסע לביתו והי' הה"מ מלוה אותו ע"י ראייה מביתו עד כניסתו לביתו בחוואסטעוו: ובמ"א^* כתבתי דההעתקה מדור לדור ה"ל כעדות דראיה וידיעה כו' ואין זה כעדים מפי עדים כו' כ"א כל דור ב"ד גדול של ס"ר ויותר כו'.