מט, ב
תכלית, חזרו הלשונות להיות כפרטי האישים, וכפרטי הימים של הזמן, שאף שהיו כולם מחודשים אתה אומר שהמין קדמון. נמצא אף שכל האישים שהיו בעולם היו מחודשים, וא"כ אם אעפ"כ המין קדמון, יקשה שהרי היותר קדמון באיש לא קדם לבנו ולבן בנו שהיו מחודשים רק זמן מוגבל, ואיך יהיה המין קדמון אם לא קדם לפרטי האישים המחודשים רק זמן מוגבל בהכרח. כמ"כ תוכל לומר בלשונות אם היו זאס"ז בלי תכלית מחודשים, עכ"ז המין קדמון, אף שמין האנשים קדם להן י"ל הלשונות לגבי האנשים לגבי האב, והרי הבנים ודאי מחודשים וכל האנשים כן, עכ"ז המין קדמון. ואף שהדבר קשה לקבלו הם מביאים ראיה ע"ז מהימים של הזמן ועיקר שקרם מפני שהדבר המחודש כשבא זאס"ז יוכל להיות שיהיה המין קדמון. והקושיא שא"א שיהיה שני דברים קדומים, אם על כרחך השני מחודש אחר הראשון תסבול באין תירוץ. וקצת י"ל שע"כ גם בענין הזמן כן הוא, שהרי אם הזמן אינו מחודש א"כ עברו שנים בלי גבול, ועל כרחך עברו ימים שס"ה פעמים בלי גבול. וא"כ הימים קדמו להשנם שהרי הן שס"ה פעמים במספר כמו השנים, והדבר שזקן מחברו שס"ה פעמים הוא קדם לו. וא"כ ה"ל הימים קדמו להשנים, ואעפ"כ אתה אומר ששניהם קדמונים, כמ"כ י"ל בהלשונות עם האנשים, אם היה מקום לומר שהיו לשון לפני לשון אל לא תכלית, (הג"ה, ועכ"ז לא דמי דהבן והאב מין אחד כמו ימים, משא"כ הלשונות לגבי האנשים הם כמו מקרה מתחדש מהעצם, וס"ל להרס"ג בראיה שלישית, דכיון שהמקרים מחודשים והעצם קדם להם א"כ הם מחודשים ושוב מוכרח שגם העצם מחודש כיון שלא קדמו רק זמן מוגבל וכמו שנתבאר לעיל ח"א סי' ך' ך"א, ומ"מ כיון שיש חולקים על ראיות הגר"ס אף שדבריו עיקר ע"כ הביאו הראיה מהלשונות ע"י שהכריחו שלא קדם לשונות ללשונות אלו, עכ"ה). אכן כיון שהכריחו הכוזרי והרלב"ג שלא קדם לשון אחר אל הלשונות שלפנינו. וא"כ כל לשונות אלו העומדים לפנינו המחודשים באיש, לא קדם להם לשון אחר. א"כ לא דמי כלל למין האנשים שבאים זה אחר סור זה, וכ"ש דלא דמי לימים של הזמן, שהרי הימים שעברו אינן במציאות עתה. וכן האנשים שחלפו וזה הלשון נמצא לפנינו עתה כמו שהיה, א"כ הוא איש אחד, וידוע שזה האיש המחודש ולא קדמון. א"כ הוא ודאי מחודש ממש כדלעיל באריכות. וכיון שמין האנשים לא קדם להלשונות רק זמן מוגבל לבד א"כ גם כל מין האנשים כולו מחודש. לכן מובן שמופת זה הוא אף לפ"ד האומרים שהזמן אינו מחודש. עכ"ז מענין הלשונות יש להכריח אשר מין האנשים כולו מחודש. ואחר זה מטענה זו ג"כ יש לדמות כמ"כ על מין האנשים מצד עצמן כדלעיל סי' י"ד לבד מטעם הלשונות, והוא משום שיש לחלק ולהבדיל בין הזמן לאישי האדם יעו"ש. אך כי גם טעם זה שבבתים שאף שבאו זאס"ז מ"מ פנימיותם אחד ממש כאילו הכל מה שהי' הוא בית אחד ועיר אחת כמ"כ י"ל באדם כי הרי בפנימיות הבן יש בו מכח האב ממש, רק פשט צורה ולבש צורה, א"כ הפנימיות הכל אחד ממש. וזה כעין מש"ל סעיף כ"ג בשם האו"נ ועמש"ל ססעי' כ"ה.
במ"נ ח"ב פ"א עיון שני כו' כשימצא דבר מורכב כו' זהו ע"ד כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כמ"כ עד"מ כשנמצא הדבש בפ"ע יצא מן הכלל שהי' מורכב בעוד דבר, יצא ג"כ ללמד גם על החומץ שנמצא ג"כ בפני עצמו יעו"ש. ועי' בשבת פרק כלל גדול ד"ע א' הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה כו'. ועמ"ש מזה בבוך בראשית א' דף פ' ע"א בד"ה במדרש רבה פ' בראשית פ"ח. שמה שהקשה הרש"ט מהדבור והחיות לק"מ. דבאמת נמצא הדבור בפ"ע בלי חיות גופני והיינו במלאכי השרת. וכמ"ש במד"ר שם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.