מט, א

הווסדם, ר"ל תצייר עד"מ שכל בתי חומה שבירושלים עד"מ או בשאר כל עיר ועיר כולם הם החומות שהיו מעת הווסדם, ולא שחרבו וחזרו ונבנו וכן העיירות הן הן שהיו מימי עולם אפס זולתן, לא שהיו עיירות אחרים שנחרבו, כן תצייר עד"מ. וא"כ כיון שלא קדמו להם בתים אחרים כלל, כ"א הן לבדן הן הבתים והחומות מימים ראשונים היות בתים בעולם, והם על כרחך מחודשים שהרי הן מעשה ידי אדם, וגם אי אפשר להבנות כ"א ע"י אנשים רבים וחכמים במלאכת הבנין. א"כ על כרחינו שהבתים כולם מחודשים, ואם הם קיימים באיש ממש, הרי הם מחודשים כמונו ואח"ז נשכיל שבודאי מין האנשים לא קדם למציאות בנין הבתים רק זמן מוגבל. דמדוע יעבור זמן רב כ"כ בלתי בנין בתים שהוא הכרחי מאד למין האדם בפרט במקומות הקרים אי אפשר להיות בלי בית בחורף א"כ ודאי האנשים לא קדמו להבתים רק זמן מוגבל. וכיון שהבתים כולם מחודשים על כרחך גם מין האנשים כולו מחודש, רק שעל הבתים תוכל לדחות שהיו זה אחר סור זה בלי תכלית. מה שג"ז שקר וכמש"ל. אבל עכ"פ הלשונות שהם דומים לפחות לבתי העיירות והן ודאי קיימים באיש, לכן מזה מופת גמור שכל מין האנשים מחודש כנ"ל:

ועמ"ש לעיל ח"א סי' ך' ך"א (הג"ה וע' לקמן סי' ל"א נתבאר שגם בהעיירות א"א לומר שהיו זאס"ז בל"ת דמ"מ האויר שבתוכם המוקף מחיצות הוא אחד ממש וחשוב כמו בית ועיר א' קיים באיש מעת הווסד וכמו איש אחד הקיים באיש עכ"ה).

ל ובזה התיישב לי מה שהיה קשה לי על הכוזרי והרלב"ג למה כשרצו להכריח החדוש עולם מענין הלשונות הוכרחו לטענה שאי אפשר שיהיה לשון לפני לשון, עד שהכריחו שלא קדם לשון אחר ללשונות האלו, ולמה לנו לטורח הזה דלכאורה אף לו יהי כן שקדמו לשונות אחרים ללשונות אלו. עכ"ז מאחר שזה מוכרח שכל לשון יהיה איך שיהיה הוא הסכמיי ובהכרח שיסדו אותו האנשים, א"כ בהכרח שקדמו האנשים קדימה זמניית להלשונות, וכיון שכן על כרחך הלשונות אינם קדמונים כ"א מחודשים שהרי בהכרח מין האנושי קדם להם. ואי אפשר שיהיו שניהם קדמונים ר"ל מין האנשים וגם הלשונות, דאיך יהיה הלשונות קדמונים כיון שבהכרח קדם להם מין האנושי, ואי אפשר שיהיו שני דברים שאחד מהם קדם לחבירו זמן רב, עכ"ז יהיו שניהם קדומים. זה ודאי שקר גמור אלא דאם האחד קדם לחבירו, וא"כ חבירו היה זמן שלא היה בעולם וקדמו ההעדר, א"כ הוא מחודש ולא קדמון. וא"כ לפ"ז כיון בהכרח אף אם היה לשון לפני לשון, עכ"ז מין האנשים קדמו זה נכון לכל הלשונות שהיו בעולם א"כ מין הלשונות מחודש ולא קדמון. וכיון שהאנשים לא קדמו להם רק זמן מוגבל, א"כ מי שהוא קדם אל המחודש רק זמן מוגבל הרי גם הוא ודאי מחודש ולא קדמון, דאין שייך שהקדמון יהיה קדם רק זמן מוגבל אל המחודש זה לא יאמר אדם.

וצ"ל דס"ל שמזה לא היה אפשר להכריח כ"כ החדוש בלי שום פקפוק, דטענה זו שאי אפשר שיהיו שני דברים קדומים אם האחד קדם לחבירו זמן מוגבל, אף שהוא אמת לאמתו עכ"ז לכאורה יש לפקפק עליה ממין האנשים גופא, לדברי המכחישים המסתפקים בקדמות המין האנשים, בטענה לפי שהם באים זה אחר זה לכן מדמים זה לענין הזמן שהוא בא רגע אחר רגע זה אחר סור זה. ולדבריהם הזמן אינו מחודש, וכמ"כ מין האנשים. והרי לדבריהם ג"כ הרי כל האנשים שהיו מימות עולם ועד עתה כולם היו מחודשים. אין גם אחד שהיה קדמון באיש, כ"א הכל מחודש ואעפ"כ עולה על דעתם שהמין קדמון, ומביאים ראיה מהימים של הזמן שג"כ כולם היו מחודשים ואעפ"כ ס"ל שמין הזמן היה קדמון. הגם שבאמת זה ג"כ שקר דהזמן מחודש, אך המכוון להשיב הכרח מהלשונות אף לשטתם. וא"כ אם היה לשון לפני לשון אל לא