מח, ב

שהלשונות מחודשים והאנשים אי אפשר שיקדמו להם רק זמן מוגבל הרי הכל מחודש. ועוד אם הלשונות עברו עליהם זמן בלי גבול שנים או ימים היה ראוי להיות במציאות ספר באיזה לשון שיהיה מזמן חיבורו ימים בלי גבול, וזה אי אפשר. והוא מהענינים הנמנעים בתכלית המניעות, ואיך יתכן שדבר שהיה מחוייב שיהיה כן הוא מתכלית הנמנעות, הרי זה שני הפכיים. אלא ודאי הלשונות מחודשים, ומין האנושי כולו מחודש.

כט ויש לבאר יותר הדבר שיהיה מובן המופת היטב. הגע עצמך אם היה נמצא איש אחד לפנינו זקן במאד מאד חי, או אפי' מת רק שעצמותיו מונחים. וזה האיש נרשם אצלו ונודע ברור שלא קדמו לו אנשים רק מעט ערך עשרה דורות או יותר רק עכ"פ מספר בעל תכלית. אז נכריח ונדע בבירור אשר מין האנשים כולם מחודשים, ולא קדמון במין כדברי המכחישים, וזהו פשוט, כי זה האיש הרי הוא ודאי מחודש שנולד מאב ואם. ומאחר שהוא ודאי מחודש ועומד לפנינו הרי זה רחוק מענין הקדמות, כמו שאנו כל המחודשים באיש הנמצאים עתה רחוקים מן הקדמות. דאף שהוא זקן במאד מאד לא ידוע כלל מספר שניו, עכ"פ הרי הוא מחודש. ועוד דאף את"ל שעברו עליו שנים בלי גבול, מעת לידתו עד עתה, מה שאי אפשר לאוזן לשמוע ולפה לדבר, עכ"ז, הרי אינו ערוך לענין הקדמות, כיון שהוא מחודש כמונו ועומד לפנינו. וע"ז יודה גם ארסטו דלא נסתפק בשבוש הקדמות במין האנשים רק בבא זה אחר סור זה. ע"ז נסתפק לומר שאע"פ שכל פרטי האישים הם מחודשים עכ"ז המין האנשים קדמון. אבל באיש פרטי המחודש וקיים באיש, יודה גם שאין להסתפק שממנו עד עתה עברו שנים בלי גבול. שזה בלתי אפשר, כמו שאי אפשר שמאתנו עד הנולדים יעברו בפועל שנים בלי גבול כדלעיל סי'^**, כך כיון שזה האיש קיים באיש אי אפשר שממנו עד עתה עבר זמן בלי גבול, כי אם רק זמן מוגבל. וכ"ש וק"ו שאין לספק עליו בקדמות כמו ממש שאין לספק עלינו המחודשים, בקדמות, כיון שידוע שהוא מחודש, שהרי כל איש מחודש, והוא עומד לפנינו, לא עדיף מהמחודשים באיש הנמצאים עתה רק שזקן יותר הרבה. זה ודאי ברור וכמו נתפס בחוש המישוש. וכיון שלא קדמו לו אנשים רק עשרה דורות, או שאר מספר מוגבל, א"כ בהכרח שכל מין האנשים מחודשים. וע"ז לא יחלוק שום אדם, אילו היה נמצא כן איש אחד, וטענתם הכוזבת הוא רק מפני שהאנשים באים זה אחר סור זה כו' ומדמים זה להזמן. וכבר כתבתי להשיב ע"ז לעיל באריכות. והנה הלשונות כיון שנתברר שהם מחודשים, והרי הם קיימים באיש, ר"ל כל לשון שנתחדש כמ"כ קיים עתה. א"כ ה"ז הלשון דומה לאיש אחד זקן הקיים בגופו באיש. דהרי ענין הלשון יש בו כמה תיבות וכמה שרשים וכמה ענינים ודבר גדול ועצום הוא כנודע ליודעים בענין לשון הקדש. ואף שבשאר לשונות אין חכמה כמו בלשון הקדש מ"מ גם בהם יש חכמה גדולה להעמיד הלשון על מתכונתו. וא"כ כל לשון ולשון משבעים לשון לא גרע כל אחד, מאיש קיים בגופו דכמו כן זה הלשון קיים, וגם לא גרע מעיר אחת אילו יצוייר שקיימת מעת היות עיירות הראשונים בעולם ולא קדם לה שום עיר. וא"כ כיון שזה הלשון מחודש, והוא מחודש גמור כמונו רק שיש לו שנים רבים יותר מזמן חדושו, וגם בהכרח שלא קדמו לו אנשים רק זמן מוגבל כמשנת"ל שזה לא יתכן שהיו אנשים זמן בלתי גבול בלי שום לשון מדבר. וא"כ לא קדמו אנשים להלשונות רק איזה זמן מוגבל. וכיון שהלשונות מחודשים וקיימים באיש והאנשים לא קדמו להם רק זמן מוגבל הרי ברור כשמש שכל מין האנשים מחודשים, ולא קדמון במין, כי אם שמין האנשים כולו מחודש מעיקרו.

וגם זה דומה לאם היו כל בתי העיירות וכל העיירות כולם קיימים באיש מיום