מח, א

[kitzur_begin] קיצור. שהכריחו שהלשונות היה להם עת שנתחדשו בהסכמה מבעלי מחברי הלשון, ואינן קדומות. [kitzur_end]

סי' נ"ה ^* אמר החבר הראית בודה לשון מלבו (וכתב המפרש, החבר חכה להמלך בדברים ואמר לו מאחר שנתבאר שאין הלשונות קדומות לכו^* נא ונוכחה מי הולידה ומאין באו. האם ראית עם אשר לשון עמו יעזוב אשר נתגדל מעליו מעודו, ויבדה לו לשון חדש ישתמש בו) או שמעת עליו. (האם שמעת כדבר הזה בשנים קדמוניות). סי' נ"ו אמר הכוזרי לא ראיתי ולא שמעתי. (אין בזה שום ספק. האם גוי כולו ישנו טעמם ויסירו שפת לשונם בלי צורך כי מלבד פעולה בטילה בהבל יסודתה. מבואר ההיזק הגדול אשר יגיע להם כי כל הספרים הנכתבים להם מאז היתה לגוי הן בדברי חכמה הן בדברי הימים מי קורא בהם, והרי כולם יאבדו מהם וכמ"ש הרב בעל קול יהודה ראיה זאת בשם הרלב"ג אשר אף הוא פנה להכריח חדוש העולם מצד הלשונות בדרך זה). ואין ספק שהגיעו אליה בדור מן הדורות. (ר"ל הלשונות אשר לכל עם ועם ודאי שהיה עת מתי שהגיעו עליהם) ולא היתה קודם לשון שהסכימו עליה. (לא שנאמר שעזבו לשונם המוסכם להם מאז, והמציאו להם לשון חדש. אבל לא היה להם לשון כלל מן הלשונות אשר אנו מוצאים עתה בכל אומה ואומה), מהסכמת עם מבלתי עם על לשון מבלתי לשון. (כלומר לא היה מקודם לזה לשונות חלוקים בעמים, וכל עם מוסכם להם לשון, מזולת המוסכם לעם אחר. אבל קודם לזה היה לשון אחד ושפה אחת לכולם והוא לשון הקדש מוסכם מאדם הראשון אשר רוח ה' דבר בו בסדר לשון הקדש והנחתו כמ"ש ויקרא האדם שמות וגומר. ונאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. והמורה בפ"ל מח"ג כתב וז"ל וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו אמרו ויקרא האדם שמות וגומר. למדנו שהלשונות הסכמיים לא טבעיות כאשר חשבו זה עכ"ל, וא"כ לא רחוק הדבר כי בטרם דור הפלגה כל הארץ דברו בשפת אביהם אדם הראשון וכאשר נשכחה לשונם בדור הפלגה כל העמים איש לדרכו פנה בהסכמת לשונו. מלבד עבר ואברהם אבינו ושאר יחידי סגולה אשר ריחם לא נמר ועמד לשונם בהם כמאז, ומהם נמשך לבני ישראל עד היום. ומעתה נתחזק המופת על מציאת אדם הראשון וחידוש העולם ויסוד האמונה, מצד דור ההפלגה ובלבול הלשונות עכ"ל) עכ"ל הכוזרי והמפרש.

וכיון שהוכרחנו שהלשונות הנמצאים עתה הם מחודשים ולא קדם להם לשונות אחרים, א"כ בהכרח שגם כל מין האנושי המדברים הם מחודשים, שהרי ודאי לא היו זמן בלי גבול מבלי שום לשון, כי זה בלתי אפשר לקיום העולם בלי שום דבור בין איש לרעהו, ובודאי לא קדמו רק איזה זמן מוגבל עד שהמציאו והסכימו על לשון. וכיון שהלשונות כולם מחודשים, ומין האנושי לא קדם להם רק איזה זמן מוגבל, א"כ מוכרח שכל מין האנושי מחודש כי מה שיקדם זמן שיש לו תכלית וגבול למחודש הוא גם כן מחודש בהכרח. הנה אם כן יהיה המין האנושי מחודש בהחלט, כן סיים הרלב"ג מאמר שישי פט"ו. גם א"א לומר שעברו דורות בלי גבול, והלשונות נתחדשו אח"כ וג"כ עברו עליהם שנים בלי גבול, רק לא כפי מספר הדורות בלי גבול כי הדור הוא כ"ה שנים. וא"כ הדורות הם כ"ה פעמים בלי גבול שנים, והלשון נתחדש אח"כ מזמן כ"ד פעמים בלי גבול שנים, דמ"מ עברו שנים בלי גבול בלי שום לשון וזה אי אפשר. וגם את"ל הלשונות ג"כ עברו כ"ה פעמים שנים בלי גבול, רק משהו פחות מהדורות. כ"ז אינו נכון דמאחר שהלשונות מחודשים בהכרח, א"כ אינם קדמוניים, שהקדמון אינו מחודש, והם שני הפכיים. וכיון