מז, א
ממש, ונאמר שכמו שאישי ראובן ושמעון הם מחודשים אחר ההעדר, כמ"כ בודאי על כל מין האנשים מחודש אחר ההעדר, מה גם שאף לדברי בעלי הקדמות מודים שכל פרטי האישים שהיו מהעולם עד עתה כולם מחודשים, אלא שיתעקשו שמ"מ מין האנשים קדמון, אף שכל פרטי האישים אין בהם אחד שלא יהי' מחודש. וא"כ ע"ז ודאי קרוב מאד לסמוך על ההקש הלז שאיזה מין שימצא לכל האישים כולם, יתחייב שידון כן על כל המין אנשים, ור"ל כיון שמוכרח שכל האישים שהיו היו מחודשים, א"כ נחייב כן בהקש שכמ"כ כל מין אנשים בכללו מחודש. ודרך זה אינו חלוש כלל, כי אם בריא וחזק, כראי מוצק, להקיש המין כולו, לכל האישים, שאין זה הקש מגשם אחד לבד, כ"א מכל הגשמיים כולם של כל המין, מקישים כולם להמין. ואין לך הקש קרוב ואמיתי יותר מזה, כי גם בלאו הכי אין השכל מקבל שאע"פ שכל האישים כולם היו מחודשים, יהי' המין קדמון, ואיך מקיבוץ מחודשים יתהוה הקדמות. ע"כ ההקש מכל הגשמיים הפרטיים על המין כולו הוא דבר הגון ומתקבל. וכן תעשה ההקש בכל בעלי חיים, שמאחר שכל פרטי האישים שהיו כולם מחודשים, יש להקיש שכמ"כ כל המין מחודש, ואפ"ל כמ"כ במיני הצמחים. וא"כ נרויח מזה הקש קרוב למופת, שמין צומח חי מדבר נתחדשו אחר ההעדר. ומכולם יחד קרוב להקיש, שכמ"כ כל העולם השמים והארץ הם מחודשים, כאשר בלא"ה מוקצה מן הדעת שהשמים והארץ יהיו זמן בלי תכלית בלי צומח חי מדבר. ואח"כ נתחדשו אלו מזמן בעל תכלית, אלא ודאי הכל מחודש, וא"כ הקש זה הוא מוסיף על שאר המופתים שהעולם מחודש.
כז במ"נ ח"ב פכ"ב ועם הודאתינו לו בזאת המחשבה והסברא, איך היו השכליים סבה לחיוב הגלגלים מהם, ואיזה ערך בין החומר והנבדל אשר אין לו חומר כלל עכ"ל. ור"ל שהתהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך התהוות יש מאין ואפס, ודבר מלא דבר, גדול מזה, וא"א שיהי' ע"י השתלשלות עילה ועלול בשום אופן, וכמ"ש אאזמו"ר נ"ע באריכות בת"א בד"ה יביאו לבוש מל', ובאג"ה בד"ה איהו וחיוהי. וא"כ זו תשובה שהשיב הרמב"ם ע"ד אריסטו המאמין בקדמות, ושהעולם כצל מהשם ית', הלא גם לדבריו ע"כ צריך להודות בהתהוות יש מאין ממש, מה שנתהווה גשמיות העולם מהרוחניות. וא"כ לא הרוויח כלום על אמונת החידוש יש מאין, שגם לשטתו צריך להודות בהכרח בהתהוות יש מאין. וא"כ יקל זה יותר לפי האמת שהעולם נתחדש אחר ההעדר, בכוונת מכוין, שהרי זה היכולת לברוא יש מאין, הוא יכולת בלתי בעל תכלית, רק הכל יכול, הוא הבורא הקדמון, ולא שייך יכולת זה רק בכוונת מכוין שהוא בורא ופועל, ומראה כחו ויכלתו הבבע"ת. לא כן לפי שטות אנשי הקדמות שהעולם נמשך ממילא ממנו ית' כצל מהשמש, איך יצייר זה שיומשך בחי' צל מה שאין ערוך כלל להמקור, ולא יועילו לזה אלף אלפים השתלשלות, כ"א יכולת בבע"ת, איך יהי' כ"ז בלי כוונת מכוין. ומ"ש הרש"ט כל אלו הבטולים כו' יתחייב ג"כ לדעת החידוש כו' לא דק כלל, כי בכוונה שאני כמ"ש הממני יפלא דבר, הלא אין ערוך כלל בין בע"ג לבלתי בע"ג, מהבורא הבלתי בעל גבול, הלא אין ערוך כלל בין בע"ג לבלתי בע"ג. ואלו היו נמשכים ממילא כמו האור הנמשך מהשמש, וכן הצל מהמיצל, היו ראוים שיהיו ג"כ בלתי בע"ת, ואיך יהי' הזיו והצל בע"ג, מהמקור הבבע"ג, אע"כ שהי' בכוונת מכוין שהוא הכל יכול, וכמ"ש בע"ח בענין הצמצום שצמצם האור כו', ועיין בספר נוה שלום מאמר א' ס"פ י"ג שבזה נשתבש חכם א' מישראל, באמרו שאין אמונת חדוש העולם עקר לתורה, כיון שאפילו לדעת מאמיני הקדמות יוכרח להם להודות בריאת
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.