מה, ב
שיצא אל גדר הפועל ע"כ יש לו תכלית. והמורה גם הוא הסכים להקדמה בראש ח"ב (בד"ה והקדמה השנית. והרש"ט הביא מופת ע"ז והוא עצמו המופת שכ' הח"ה בשער היחוד פ"ה גבי וברור ההקדמה השנית כו' ואם נעלה במחשבתינו דבר שאין לו תכלית בפועל כו' ע"ש), והחסיד בעל ח"ה ביארה במופתים בפ"ה משער היחוד, ואין צורך לבארם הנה מאחר שאין מחלוקת בזה. ומעתה יתבאר מצד אישי המין הנמצאים לפנינו מאדם ובהמה וצמחים שהם נמשכים בזרעם ותולדותם שעל כרחך יש ראשון לכל אחד מהמינים אשר לא נולד מאשר שלפניו, שאלו תאמר שכך נתהוו אחורנית זה מזה עד בלי ראשית ותכלית הרי א"כ אלו האישים הנמצאים לפנינו הוצרכו לכל אותן שלפניהם ושלפני פניהם עד בלי קץ, נאמר לבעל הריב אלו חסר אחד מכל המין הרבוי העצום לפני אלף או אלפים דור מן אבות או אמות משל כל אחד מהאישים שלפנינו הימצאו כל המון הנולדים שלפנינו. על כרחך שיאמר לא, כי היה נפסק שלשלת התולדה בכל אחד. א"כ כל אותו ההמון העצום הבלתי תכלית צריכים לאישים שלפנינו לתולדתם הרי שהודית בלתי בעל תכלית בפועל מאחר שכל אחד ואחד מהאישים לא היה יוצא לגדר הלידה זולת עזר בלתי תכלית שלפניו. ומאחר שאי אפשר שיושלם בלתי בעל תכלית, ויצא דבר מבלתי בעל תכלית אנה נמצאו האישים שאנו רואים. וזה שאמר איך הגיע המספר אלינו, כלומר מאין אנו רואים לפנינו המון תולדות הנמצאות עכ"ל) וכאשר יהיה לדבר תכלה אי אפשר לו מבלי התחלה ואם איננו כן יהיה כל אחד מן האישים צריך במציאותו להמתין למציאות אישים לפניו אין להם תכלית, (ר"ל שאל"כ היה כל אחד שנולד לפנינו צריך להמתין עד שעברו אישים בלתי תכלית לפניו. ומאחר שזה אי אפשר שיצאו לגבול הפועל מספר בלתי בעל תכלית. א"כ לא היה נמצא שום איש, והרי נמצאים לפנינו) ולא ימצא איש. ועיין מ"ש לעיל אות ב' ביארתי דברי החבר שהראה הכרח מורגש לחוש יותר ממה שפי' האוצר נחמד בדבריו. ועל דברי האוצר נחמד יש מי שחולק כמו שיתבאר משא"כ מה שביארתי שם סעיף ב' אי אפשר לדחותו כלל כ"א להקשות על זה דגם לדידן אינו מובן. וכבר נתבאר שם ישוב נכון על זה אות ד' ה'. ע"כ דברי החבר חזקים כראוי מוצק כמ"ש האוצר נחמד, ולא מטעמיה לבד. ומ"מ דברי האו"נ ג"כ נכון וחזק, כמו שיתבאר אי"ה.
ךד והנה לכאורה בעל מנוח הלבבות בפירושו לח"ה פ"ה משער היחוד חולק על דברי האו"נ, במ"ש הרי שהודית בלתי בעל תכלית בפועל כו', שהרי הוא כתב וז"ל ואף כי מציאות עלות ועלולים לבלתי בעל תכלית אפילו שימצאו בזה אחר סור זה שקר מ"מ מה שנתחדש תמיד זה אחר זה על החומר הראשון אף שיומשך זה מזה ויהיה זה עלה כאלו אמרת ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק אל לא תכלית לא נקרא זה עלות ועלולים לבלתי תכלית שהרי יש להן תכלית כי תכלית כולם הוא החומר הראשון ובו יתחדש כל מה שיתחדש ויחזור חלילה בתנועה סבובית, כמו שאמר המורה בהקדמת ח"ב בהקדמה כ"ו באמרו שם ולפי זאת ההקדמה יהיה המתנועע בעל תכלית מתנועע על אורך בעל תכלית פעמים אין תכלית להם בחזור על האורך ההוא חלילה עכ"ל, ועלת חומר הראשון הוא הש"י הרי שיש תכלית לעלות עכ"ל בעל מ"ה. ולכאורה טענת האו"נ דלעיל הוא שמדמה אישי המין לעלות ועלולים. וע"ז חולק מ"ה משום דבעלות ועלולים הטעם כי אם לא היה העלה הראשון נמצא לא היה האחרון נמצא. וכיון שהאחרון נמצא ע"כ שהראשון נמצא. משא"כ באישי המין ס"ל דלא שייך לומר כן כי אף שאין הראשון נמצא עכ"ז האחרון נמצא כי סמיכתו הוא על חומר הראשון. אך נראה דכוונת האו"נ
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.