מה, א

המופתים ע"ד החדוש, ושהזמן נברא ומחודש, ע"ש מפרק יוד עד סוף פרק י"ב. מלבד המופתים שהביא שם על חידוש העולם מפרק שישי עד סוף פרק תשיעי. ועיין מ"ש ע"ז בספר נוה שלום מאמר ראשון פרק אחד עשר. ולפע"ד ג"כ המורה פרק ע"ד הנ"ל לא הביא כלל הטענה שאמר החבר ומה שאין לו תכלית לא יצא אל הפועל, ואיך יצאו האישים הנ"ל אל הפועל, רק הביא מ"ש החבר לקמן ומזה כי מה שאין לו תכלית אין לו חצי ולא כפל כו' ואנחנו נדע כו'. זה לבד הביא, וע"ז השיג. אבל על הטענה הראשונה לא נמצא תשובה בדבריו. וכמ"ש מזה לעיל אות ג). ומזה כי מה שאין לו תכלית אין לו חצי ולא כפל (ר"ל עוד יש מאלו מופתים כי מה שאין לו תכלית אי אפשר ליקח החצי ממנו שהרי אין לו תכלית ואיזה מספר יהיה חציו וכן אי אפשר לכפול אותו אחר שאין לו תכלית מה יועיל בו הכפל הרי לא יתרבה), ולא ערך מספרי (כגון שלישי או רביעי וכדומה לו) ואנחנו נדע כי סביב גלגל השמש חלק משנים עשר מסבובי הירח. (ר"ל אם נתן לב אל כל הסבובים והתנועות שעשו הגלגלים לדעת המין והם בלתי תכלית. ומאחר כשהשמש גומר פעם אחת דהיינו בשנה, הירח גומר גלגלו בזמן ההוא בכמו י"ב פעמים דהיינו בכל חודש) וכן שאר סבובי הגלגלים קצתם אל קצתם (ד"מ מאדים בשש שנים צדק בי"ב שנים שבתאי בשלשים שנים ויש ערך לזמן סבוב קצתם אל קצתם) ויהיה זה קצת זה. (כלומר מספר הסבובים שעשה שבתאי הם פחותים ממספר הקפות של צדק, ושל צדק משל מאדים ומאדים משל חמה, וכולם פחותים משל ירח, ויהיה מספר הפחותים קצת מן המרובים) ואין במה שאין לו תכלית קצת, (איך שנאמר ד"מ שסבובי השמש הם קצת מסבובי הירח הרי גם לסבובי השמש אין תכלית למספרם ואיך נאמר עליהם קצת. ובפשיטות יותר היינו עד"מ ששנים הם בלי גבול, היינו סבובי השמש, וחדשים הם שנים עשר פעמים בלי גבול, שהם סבובי הירח, וימים הם שס"ה פעמים בלי גבול. א"כ יש בלתי בעל תכלית אחד רב מחבירו וזה אי אפשר) ואיך ישוב זה כמו זה (איך יתכן שישוה השמש עם המרובה ממנו ועם הפחות ממנו וכל אחד מהם בלי תכלית והרי כולם שוים כי אפשר שיהיה בלתי בעל תכלית אחד גדול מבלתי בעל תכלית חבירו). ובן גילו אין לו תכלית והוא קצת ממנו או גדול ממנו רוצה לומר שהוא יותר מספר או פחות מספר. (ועל ראיות אלו השיב המורה ס"פ ע"ד מחלק א'. וביאר דבריו ה"ר ש"ט ועמ"ש תשובה על תשובתו לעיל סוף אות ג')^*.

ךג^* ומזה איך הגיע מה שאין לו תכלית אצלנו, אם היה לפנינו מן הברואים מה שאין תכלית למספרם, איך הגיע המספר אלינו. (לכאורה הוא ענין אחד עם מה שאמר בתחלת דבריו ומה שאין לו תכלית לא יצא אל הפועל כו'. אך באמת אינו כן ושני דברים הם האחד מה שלדברי המין צריך לומר שיצא בעולם אל הפועל מספר אישים בלי תכלית, וזה אי אפשר. והיינו אף בדברים שאין זה מקור שלאחריו כמו בתנועת הגלגל, היינו בענין הימים. והטעם השני הוא איך הגיע ההתהוות אצלינו, וכמ"ש רס"ג מאמר א' ד"ה והראיה הרביעית, וז"ל ידעתי כי ההויה עברה על הזמן עד שהגיע אלי. ולולי שהיה הזמן תכלית לא היתה ההויה עוברת בו עכ"ל. וז"ל האוצר נחמד הפעם הראה החבר כל אותותיו וזה המופת הוא שריר וקיים אי אפשר לדחותו והוא מוסד על הקדמה אחת מה שאפילו בעלי הריב מודה בה שאע"פ שאפשר ויכול להיות תנועות בזה אחר זה ר"ל בזה אחר סור זה בלתי תכלית מאחר שהבלתי תכלית אינו נמצא יחד. עכ"ז הכל מודים שאי אפשר ולא יתכן שימצא בפועל וביחד רבוי בלתי תכלית לו. שמאחר