מד, ב

ספרים וחיבורים רבים שעבר עליהם שנים או ימים עכ"פ בלי גבול. וכיון שזה אינו נמצא, גם מלבד שאינו נמצא אנו רואים שאי אפשר בשום אופן שיהיה נמצא. אף אם נניח שהיה הדפוס נמצא מעולם, אי אפשר שיהיה ספר כזה. כמו שאי אפשר שמשנה העברה ועד עתה עברו ימים בלי גבול, כך אי אפשר שיהיה חיבור וספר שממחברו עד עתה עברו שנים או ימים בלי גבול, אף אם היה הדפוס מצוי. וכיון שלדבריהם הי' מוכרח שיהיה נמצא ספר כזה, ולא ספר אחד אלא ספרים רבים. ואנו רואים שזה אינו נמצא ואי אפשר שימצא. א"כ זהו ראיה ומופת שלא היו דורות ואישים כי אם בגבול, ושהעולם מחודש.) ואין ספק כי לחולף ראשון ולאישים הנמצאים מספר, יגיע אל תכלית (היינו ע"כ שיש להמין הנחלף ועבר ראשון ד"מ אדם הראשון יציר הבורא ית' וממנו התחילו בני אדם לרוב על פני האדמה ומעתה לכל אישי הנמצאים מאז ועד עתה ג"כ דהיינו מבריאות עולם ג"כ מספר) כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים עד לאין תכלית זה בכח אבל שיצא^* אל גבול הפועל לא, כי מה שיצא אל גבול הפועל ונמנה אחר כן המנין היוצא אל הפועל יש לו תכלית בלי ספק, ומה שאין לו תכלית איך יצא אל גבול הפועל.

קיצור שאם היה החולף והעבר של העולם אין לו ראשית, א"כ דורות האנשים הנמצאים בזמן החולף אין תכלית להם, וזה אי אפשר שיצא אל הפועל, עד שיגיע ההויה אצלינו כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים לענין שלא יופסק המנין מלמנות עוד ועוד אבל שיצא אל גבול הפועל מנין בלי גבול זה לא אפשר. ועמ"ש מזה לעיל אות ב' בשם רס"ג.

ךב^* אם כן לעולם התחלה, (אמור מעתה שלעולם היה עת חדושו וכל התולדות שלפנינו כך נבראו בקומתן ובצביונן) ולסבובי הגלגל מספר מגיע אל תכלית. (כשם שעולם השפל וכל מה שבארץ נבראו כך הגלגלים וכל צבאם נבראו שאל"כ ע"כ שתאמר שיהיו כך מתנועעים בלי התחלה הרי הגלגלים נותנים קצבה לזמן החולף ועובר הרי שחלפו ד"מ ימים בלתי תכלית וזה אי אפשר. כ' המפרש האוצר נחמד וז"ל וזאת הראיה נשענת על דברי אפלטון שאמר כאשר תחודש בכאן תנועה לא היתה הנה לא ימלט אם שתהיינה התנועות אשר לפני זו התנועה אין התחלה להם. ואם שתהיה להם התחלה, ואם שלא היה להם התחלה הנה מציאות זאת התנועה הרמוז אליה, מגונה. ר"ל התנועה שלפנינו עתה^*. וזה כי היו אלו התנועות אשר כבר ימצאו לא ימצאו עד שיכלו לפניהם תנועות אין תכלית להם ושלימות וכליון מה שאין לו תכלית מגונה עכ"ד. וזאת דעה קדמונית. ועם היות שהבאים אחריו השיגוהו ואמרו מאחר שהתנועות לא יעמדו יחד רק תבא זאת אחר סור זאת אין זה שלימות וכליון לבלתי תכלית כבר כתבתי שהחבר לא נמנע להעביר לפני הכוזרי כל הנאמר בזה מימי עולם ומשנים קדמוניות והוא יבחר יקרב את הקדוש והמבורר שאין עליו תשובה. ומ"ש כבר כתבתי^*, זה לשונו לעיל מיניה. ועם היות שהמורה בפרק ע"ד מחלק ראשון, העביר לפניו אלו המופתים אשר התחיל בהם החבר והשליכם מעל פניו וכנה אותם למופתי אנשים מדברים ר"ל כמדבר ולבו בל עמו, עכ"ז לא מנע החבר להזכירם לפני הכוזרי כולם מחמת שאלתו, למען יבחר יקרב האוכל והמובחר שבהם כי הנה המופת מצד אישי המין וכפי אשר סיים בו בסוף הפרק הוא חזק מכל חזק וכל טענות שזכרו המורה לא יצליחו עדו כפי אשר יתבאר. ואף גם שאר המופתים שזכר בזה כבר יצא הרלב"ג בששי ממלחמותיו לנתוץ טענת המורה שזכר שם ולהעמידם על תלם. ר"ל להעמיד