מד, א

מצומח חי מדבר כל אשר מוליד בדומה לו, שחלפו והלכו בזמן אשר חלף ועבר לפנינו עד העת הזאת הם בלתי תכלית למספרם, לפ"ד המין) ומה שאין לו תכלית לא יצא אל הפועל (מספר שאין לו קץ ותכלה אי אפשר שיצא אל הפועל, כמו שאנו רואים שמעכשיו עד סוף כל הדורות אף אם יתקיים לנצח ולעולם אי אפשר שיצא אל הפועל אישים וזמן מספר שאין לו קץ כי אם הכל מספר גבולי. א"כ כמ"כ מהחולף עד עכשיו ג"כ אי אפשר שיצא אל הפועל מספר אישים שאין לו קץ דמאי שנא) ואיך יצאו האישים ההם אל הפועל והם אין להם תכלית מרוב (לדעת המין המאמין בקדמות שיאמר כי כל איש נולד מאיש כמותו וזה מזה אחורנית בלי קץ ותכלה א"כ יצא בעולם אל הפועל מספר אישים בלי תכלית, וזה אנו רואים שמעתה עד העתיד אי אפשר כלל. כמ"כ אי אפשר מהחולף עד העתה כנ"ל, דמאיזה טעם אי אפשר שיצא אל הפועל מעתה עד העתיד נצח סלה ועד רק מספר גבולי זהו מפני שמקיבוץ רבוי חלקים גבוליים לא יתקבץ בלי גבול רק הגבול גדול יותר, א"כ מניעה זו היא ג"כ שייך על החולף עד עתה, שאם תאמר שהיו אישים ודורות וזמן בלי גבול, ע"כ הענין שהחלקים גבוליים הם היו מרובים כ"כ עד שמהם נתקבץ המספר שבלי גבול, וזה נראה בחוש שהוא שקר גמור. וא"כ הרי הכל מודים שיש כאן דבר נצחי מתמיד בלי גבול הוא א"ס ב"ה, הנה הוא למעלה מהזמן שאין זמנו מקובץ מחלקים גבוליים וכמשנ"ת באריכות לעיל אות ג'. והנה כמו שאנו רואים שיש לנו ספרים שחוברו מזמן רב כמו חיבור התלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, ומדרש רבה שחוברו ערך זמן יותר מאלף וחמשה מאות שנה^*, וחיבור המשנה שקדם לזה יותר, וחיבור ספר יצירה וספרי הנבואה נביאים וכתובים, שחוברו האחרונים מהם ערך שני אלפים ושלשה^* מאות שנה, והראשונים קדמו יותר הרבה וספר התורה שהוא שלשת אלפים ומאה שנה ויותר. א"כ לדבריהם אמאי לא נמצא ספר שיהי' מחובר מן זמן מאה אלף שנה או ממילייאן שנה, וגם היה ראוי להיות ספרים שממחברם עד עתה עברו שנים בלי גבול, כי הי' דורות בלי גבול שהם שנים רבים כ"כ היינו שלשים פעמים בלי גבול שנה, ובודאי הי' חכמים כמו עתה, א"כ היה מההכרח שימצא ספר, שמזמן כתיבתו וחיבורו עד עתה יש עכ"פ בלי גבול אחד של שנים או של ימים עכ"פ, ואף שלא שייך המנין והמספר לבריאת עולם לדבריהם, תצייר מספר אחר כמו שמחברו הי' בזמן יציאת מצרים עד"מ דוגמא כזו בזמן הקודם. והי' מהראוי שמזמן ההוא עד עתה יעברו ימים עכ"פ או אפילו שנים בלי גבול, שמתחלה יהי' המנין מילייאן ליצ"מ ולמחבר ההוא עד שיבוא לבלי גבול, והרי לא נמצא ספר כזה ישן. וא"כ שלא הי' דפוס ונאבד הספר ישאר העתקה בכתב. ועוד דהיא גופא קשיא אמאי לא היה דפוס דבשלומא כפי האמת שהעולם נברא וימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, ע"כ אתי שפיר שחכמת מציאת הדפוס לא נתגלה עד זמן שנתגלה, שכל מה שמתרבה הזמן מתרבה החכמה המעשיית. אבל לפי שקרותם שכבר עבר זמן בלי גבול, א"כ לא שייך שבמשך זמן הרב לבלי גבול לא נתגלה זו המלאכה עד עתה, דאמאי לא, וזה גופא ראיה שהעולם מחודש. ועכ"פ אמאי ליכא העתקה ספר א' בכתב מזמן ההוא הרי זה ראיה ברורה שלא עברו דורות בלי גבול כ"א בגבול, לכן לא נמצא שום ספר מזמן בלי גבול ומלבד דליכא ספר כזה, אי אפשר כלל שיהיה ספר כזה שיכתוב עליו זמן חיבורו באיזה אופן שתצייר ענין הזמן, ושעתה יהי' מזמן ההוא עד עתה בלי גבול ימים, וכנ"ל שא"א שיצא זמן בלי גבול אל הפועל, וכיון שלדבריהם היה מוכרח להיות נמצא ספרים רבים ישינים כאלה, שיהיה ממחברם עדינו זמן בלי גבול ולא סגי בלאו הכי כיון שלדבריהם עולם כמנהגו נוהג מימות עולם, א"כ היה מחוייב להיות