קסג, א

בענין ניחוח שהוא לשון מנוחה וגם לשון הנהגה ע"ד אנהגך אביאך אל בית אמי. והוא ג"כ ענין ירידה והמשכה מלמעלה למטה.

אוה"ת קדושים כרך ב' ע' תקעו

[zman_begin]נס [zman_end]

הנה נס לשון רוממות וכמ"ש ואל עמים ארים נסי ישעי' מ"ט כ"ב, כי הנס פירושו כלונס זקוף ומשימים עליו מפה, כן כתב המ"צ שם וכן פי' רש"י בישעי' סי' ל' י"ז בפי' כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה כלונס גבוה שנותנין בראש הגבעה, ועד"ז נק' הנפלאות נסים שהם ענין רוממות התגלות רוממותו ית' כי הוא לבדו מרום וקדוש ולכן פועל גבורות עושה חדשות כו' ועיין בפי' רש"י בחומש ס"פ בשלח י"ז ט"ו ע"פ ה' נסי הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול, וכן תרגום אונקלוס דעביד לי' נסין, וכן ויהיו לנס בפ' פנחס כ"ו יו"ד פי' רש"י לאות ולזכרון ובעה"ט שם פי' מלשון את התורן ואת הנס וכן פי' מ"ע ספורנו בפ' בשלח ה' נסי לשון רוממות וכ"פ בעה"ט שם, ואפ"ל דהכל א' כי ענין הנס הוא רוממות כו', ורד"א בפי' ועל הנסים פי' שהוא מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס בתלים סי' ס' פסוק ו' וצ"ע דשם פירש רש"י נס לשון נסיון כו' וכן פי' ברבות פ' וירא ר"פ נ"ה נסיון אחר נסיון כו' וכ"ה בילקוט בספר שופטים סימן מ"א.

אוה"ת שה"ש כרך א ע' כט

וראה גם באוה"ת בשלח ע' תרסה. נ"ך ע' תתקעז

[zman_begin]נסיך [zman_end]

נסיך ל' שררה כמו נסיכי סיחון יהושע י"ג כ"א ותרגום מפרש לשון רבוי והגדלה, וגם נסיך ל' יציקה כמו הסך נסך שכר, ולשון כסוי, ובשרש ישע בערך נסך כ' לשון סכך הסוכך, שכן נק' המלך כרוב הסוכך ביחזקאל כ"ח ט"ז, ולשון יציקה י"ל ע"ד מ"ש בענין שבעה מוצקות שהם אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, ולשון שררה ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים, בש"ב כ"ג, ועמ"ש מזה ע"פ מי ימלל גבורות ד' תלים רסי' ק"ו ושם ס"ט ומ"ש ע"פ ותגזור אומר ויקם לך באיוב סי' כב כח, והיינו לפי שממשיך מא"א ומבטל דינים דז"א כמ"ש בענין הציץ על מצחו תמיד לרצון כו'.

אוה"ת נ"ך כרך א ע' תעז

[zman_begin]נקב [zman_end]

להעיר מפסוק ויקוב חור בדלתו במ"ב סימן י"ב יו"ד, ותרגם יונתן ונקב חורא בדשי', ובמצודות ציון כי חור הוא נקב, ובשרשים נקב יפרד לשלשה ראשים, מה שפירושו חור ומה שנגזר ממנו, נקבת במטיו חבקוק ג' י"ד ופי' המ"צ לשון נקב וחור והת"י פי' ענין זה על קי"ס ע"י מטה משה, וא"כ ענין חור זה היינו מה שהים עלמא דאתכסיא נעשה בו דרך וגזרים ובקעים כאלו היא עלמא דאתגלייא נק' זה חור ונקב, ואפ"ל החור והנקב הוא בהפרסא וכותל המפסיק בין אצילות ובין בי"ע, השורש הב' כל לשון נקבות זכר ונקבה ברא אותם ובמא"א נו"ן סל"ג נקבה נק' המלכות כי יצאה כנגד הנקב שבחזה עיין זח"ג נשא קמ"א ע"ב ונקיב ובע"ח שער הכללים פרק יו"ד ומ"ש מזה בלקו"ת פ' קדושים ע"פ ובשנה הרביעית יהי' כל פריו כו' ולפע"ד י"ל כפשוטו, דהנה בגמרא פ"ק דסוכה די"ב סככה בחיצין זכרים כשרה, בנקבות פסולה, ופי' רש"י נקבות שיש נקב בראשו והחץ עשוי כמרצע ונכנס לתוך הנקב, נמצא נקראו נקבות על שם שיש בהם חלל ובית קיבול לקבל החץ העשוי כמרצע הנכנס בו, ועל דרך זה הנקבה נקראת על שם החור והנקב שיש בה באותו מקום