מ, ב

[kitzur_begin]בזמן המאוחר באופן שיהי' עפרו קיים. א"כ מה שלא עשו כן בזמן המאוחר אין זה שולל האמת מזמן הקודם).[kitzur_end]

ועמשל"ק בנייר^* שגם מ"ש הרמב"ם תחלת חלק ב' הקדמה השלישית שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרן שקר. אין לזה טעם רק מפני שכיון שהם מתהוים זה מזה רואין אותן כאילו כולם קיימים איש. וכיון שכן אם כל א' מהם מחודש מזולתו, א"כ כולם מחודשים, וקיימים באיש, א"א שיהיו בבע"ת וע"ש בהרש"ט שהטעם הראשון שלו אין לו שחר ומוכחש מדעתם בענין הזמן שהחלק כמו הכל, כמש"ל. והטעם השני, כי אם לא ימצא הראשון לא ימצא האחרון, זהו עצמו ענין מ"ש רואין אותן כאלו כולן קיימים באיש, דפי' לא ימצא ראשון היינו שהוא מחודש, וא"כ מי המציאו. וא"כ גם באישי האדם שייך לומר כן ומש"ש הרש"ט וג"כ בטלנו כו' ראובן הנמצא עתה כו' עכ"ל זהו הבל הבלים כמ"ש בשם האו"נ בפירושו לח"ה פ"ה ס"ק י"ד ואדרבא באישי האדם האמת שייך יותר לומר רואין כי הם באמת קיימים באיש. בספר האמונות והדעות מ"א פ"א בהפירוש הנק' חקר דעת סד"ה כל מה שלא קדם החדוש, כ' שהפלסוף לא ירחיק מציאות עלות ועלולים יחד בב"ת כמספר בבא זאס"ז כו' רק בב"א. הנה הרש"ט ריש ח"ב גבי והקדמה הג' כ' בהפך וז"ל שא"א שיהיו עלות ועלולים יחד בב"ת או שהי' נמצאים בזה אחר זה, כי בכל אם הראשון לא נמצא האחרון לא נמצא עכ"ל, וכ"כ המנוח הלבבות בפירושו לח"ה פ"ה ואף כי מציאות עלות ועלולים לבב"ת אפילו שימצאו בזאס"ז שקר כו' עכ"ל, רק המ"ה חילק שם דבאישי האדם שאני שתכליתם הוא החומר הראשון. ולפמ"ש שיסוד טעם זה משום רואין א"א גם באישי האדם ובע"ח שייך כן.

טז ומלבד ענין רואין יש לומר עוד שהם ממש כאלו קיימים באיש לא איש אחד מכל דור לבד כי אם יותר כמו שנבאר אי"ה מכמה טעמים. האחד דהנה כבר נתבאר שאפילו אם היה גרגיר חרדל עפר מגוף אחד שבכל דור עומד בפני עצמו בארץ זהו ענין שהדורות קיימים באיש להביא מזה מופת על המבוקש. ובודאי שרחוק מאד לומר שלא יהיה נשאר אפילו גרגיר חרדל אחד בפני עצמו מכל אדמת עפר של אלף מילייאן אנשים שבכל דור לשטתם, והוא הפך האמת. דכיוצא בזה איתא בספר האמונות והדעות לרב סעדיה מאמר שביעי פרק א' בענין תשובה על הטענה בתחיית המתים, שהגוף החי אחר מותו כבר נמקו החלקים אשר היו בו מן היסודות הארבעה, אשר הגיע כל חלק מהם יסודו השרשי ונמזג בו, ואחרי כן התחברו החלקים מן היסודות ההם והתרכב מהם גוף שני ואח"כ נמקו במותו, איך יהיה הראשון על שלימותו והשני על שלימותו והשלישי על שלימותו וחלקי כל אחד מהם כבר נכנס בהאחר בעת שהתרכב. וע"ז השיב שהבורא ית' יכול לשום חלקי הגוף השני חלקים מן היסודות אשר לא שמש בם בגוף הראשון, וכן ירכיב השלישי מחלקים לא היו נמזגים בשני, וכן יחביר הרביעי מחלקים לא התערבו בשלשי, ומפני רוחב עולמי היסודות ומוצאיהם ויעזוב נמוקי הגוף הראשון והשני והשלישי ומה שאחריהם בעצמם לא ישתמש בחבורי העתידים עכ"ל. וכ"ש וק"ו שאין לומר שאפילו גרגיר אחד עפר מכל דור לא נשאר בפני עצמו מה שלא נכנס בגופות שאר דורות זהו ודאי עקשות ושקר. ועוד שהרי הרכבה זו שיכנס העפר מגוף הראשון בגוף השני הנולד מאב ואם ולא מהעפר, אי אפשר אלא רק ע"י שתאמר שנכנס העפר במה שצומח ממנו תבואה ועשבים ופירות שהן מאכל האנשים. והרי המתים נקברים בעומק עד שאפשר וקרוב שאין עולה מהעפר שלהן בצמח הארץ וכ"ש במקומות