מ, א

כמארז"ל שית אלפי פרסי הוה עלמא. א"כ עכצ"ל שאחר ריבוי הנקברים בעומק הארץ כיון שהגיע שיעור וכמות אדמת עפר שלהם לשיעור חצי כדור הארץ א"כ כבר הוכרחו לקבור למעלה יותר עד שדחקו והגיעו העפר מהנקברים קרוב לעליונית הארץ ממש עד שמהעפר שלהם צמחו הצמחים והזרעים, ולכן אין עפר במציאות בלי גבול, אף שהיו דורות בלי גבול, כי כולם נמשכים ומתנועעים על אורך בעל תכלית הוא יסוד העפר וכמ"ש בספר מנוח הלבבות שעל חובת הלבבות שער היחוד פ"ה. ואף שכל זה כמעט הפך הנראה בחוש שנראה שלא היה במציאות כן ובתולת קרקע יוכיח, מ"מ אין לחשוב זה מופת עליהם. אבל ודאי עכ"פ אין מזה סתירה על ענין רואין שאמרנו. דאף לפי זה עכ"פ היותר קדמונים וראשונים נשארו מונחים בעומק הארץ ועפרם קיים בפני עצמם, כ"א אחרון אחרון עלו בצמח הארץ הנאכלים לבעלי חיים ומדברים ועי"ז הורכבו בגופות אחרים וכיון שכן על כרחם שהאישים מהדורות היותר קדמונים ודאי עפרם נשאר קיים באיש, אם יונח שאחד מכל דור נקבר בעומק הארץ או שנאמר רואין. וא"כ אף שניתן להם טעותם שהם בלי תכלית ומתנועעים על אורך בעל תכלית, עכ"ז אם היה המנהג מימות עולם למן היות אדם עלה ארץ שעכ"פ אחד מכל דור נקבר בעומק על כרחך שהדורות היותר קדמונים הם ומהם שעפרם בעומק הארץ ולא עלה בצמח הארץ כלל. וא"כ כיון שמהדורות היותר קודמים שאפשר יש איש א' קיים באיש היינו עפרו בפני עצמו א"כ ודאי הכל מחודש כמשנ"ת למעלה.

(קיצור. לכאורה יש להקשות שא"א לומר רואין שהרי זהו מהנמנע שיהיו גשם או גשמים בלי גבול. ואם נאמר שא"כ אדרבה זהו עוד ראיה שהיו הדורות רק בגבול, ע"ז ישיבו לא כי אף שהם בלי גבול מתנועעים על אורך בעל תכלית. וא"כ על כרחך כשרבו הנקברים בעומק עלה עפרם מן הארץ ועלה בצמחים וזרעים. וא"כ אין ביכולת לומר רואין כאלו עפר של א' מכל דור קיים בפני עצמו. אך זה אינו דעכ"פ האיש מהדורות היותר קדמונים נשאר עפרו בעומק הארץ ומה שעלה הוא רק מהאחרונים אף שאין שייך ראשון בדבר שבלי גבול. על כרחן עכ"פ אין זה שובר לטענת רואין מטעם הנ"ל דלא יצוייר ענין הכרח העלייה בצמח רק אחר רבוי רבבות דורות לאין שיעור מהנקברים תחלה)

עוד יש לחזק הענין דרואין כאלו כן הוא, אף אם לא עשו כן למעשה מפני שלא רצו לטרוח אין זה ביטול לענין הדין בסברא דרואין כנזכר למעלה. ויש להוסיף, דעל כרחנו קדמות האישים והדורות, הוא קודם להקבורה דהרי החיות והלידה קודם להמות. אלא ששפיר יש ראיה גם מהמות על הלידה והחיות, היינו שאם גופם קיים באיש על כרחנו נודה שהיה מין האדם וכן הבעלי חיים מחודש. ואם כן אף כשאין גופם קיים דהיינו מפני שלא נזהרו וטרחו בענין הקבורה, אין זה מבטל הראיה על הקודם דהיינו על הלידה שהיו כולם מחודשים, דמה שלא עשו כן בזמן העתיד מה שאפשר היה להעשות כן, אי אפשר שיהיה זה שולל ומונע ומבטל הענין שבזמן הקודם שהרי אז בזמן הקודם היה ודאי אפשר ואפשר שבזמן האחרון יעשו כן ויקברו אותו בעומק. וא"כ היה ודאי מחודש בזמן הקודם. וא"כ כיון אם היו קוברים כן בעומק מוכרח שבלידתם שהוא קודם לזה היו כולם מחודשים והי' כל המין מחודש, אין מה שלא נעשה כן אח"כ מבטל ענין הקודם ולכן זהו ודאי טעם נכון שנדון עליהם בדרך רואין כאלו איש אחד מכל דור מהדורות החולפים קיים באיש.

(קיצור. עוד טעם יש לחזק ענין רואין שהרי הראיה הוא מענין העפר שהוא אחר זמן המיתה על הקודם, ובזמן הקודם היה ודאי הדבר שקול שאפשר שיעשו