קכ, ב

מקומו. וכמ"כ הוא בענין הזמן, שהרי הזמן מושג לנו היטיב וכיון שאנו רואים שא"א שיעבור זמן בל"ג, זהו ודאי אמת וברור, ועם היות שנמשך מזה להכריח שהבורא יתברך הוא למעלה מגדר זמן, זה נכון ומקובל, שהרי הקב"ה הוא למעלה מהשכל.

ה) ונאמר עד"מ אילו יש לפנינו שני דברים קשים לקבל בשכל, ואעפי"כ מוכרח שהאחד אמת והשני שקר, ואין יודעים איזהו האמת ואיזהו השקר, אזי אם האחד נראה לעין בחוש הראיה שהוא שקר והשני אין נראה בו זה, אף שהוא ג"כ קשה, ע"כ נאמר שזה השני הוא האמת כיון שאחד מהן אמת, והאחד נראה בחוש שהוא שקר, א"כ על כרחינו זה חבירו האמת עם שהוא קשה. כמו עד"מ ב' הענינים הנ"ל הם האחד שנאמר בשנה אחת מניסן עד ניסן יש ת"ר אלפים ימים, והשני הוא שיש בחינה שלמעלה מהזמן, וע"כ אחד מהן אמת או זה או זה, אזי ודאי ההכרח לקבל הבחינה שלמעלה מהזמן כיון שזה נראה בחוש שמניסן עד ניסן אין רק שס"ה ימים ולא ת"ר אלף ימים, א"כ זהו ודאי שקר, וכיון שע"כ אחד משני ענינים אמת א"כ ברור שהאמת הוא שיש ענין למעלה מהזמן אף שאינו מושג כלל בשכל איך ומה הוא.

והנה לומר שעברו דורות אנשים בלי גבול, ועבר בינתיים בהכרח זמן ימים ושנים בלי גבול כמה פעמים זהו נמנע יותר הרבה ממה שיאמר שיש בשנה אחת מניסן עד ניסן ששים רבוא ימים, כי כאן השקר לומר על בעל גבול שהוא בלתי מוגבל, וגם בלתי מוגבל פעמים רבים זאח"ז, אשר נראה לעין ממש שהוא שקר.

הג"ה , וכן דעת כל רבותינו שהוא יתברך למעלה מהזמן וז"ל הרשב"א בתשובה חלק א' סי' ט' וז"ל. וגדולה מזו דבר הכתוב תלים סי' ק"ב, ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ושנותיך הכוונה באין סוף ובאין תחלה, ואיך אמר שנותיך כנגד ההתחלה, ואז לא היו שנים למאמיני החדוש, ויותר מזה שהוא יתברך לא יפול בו מנין שנים ומנין שאינו בזמן כי הוא אדון הזמנים ולמעלה מהם יתברך עילוי רב מכל אלו הדמיונות אלא שדבר הכתוב דרך אמידה זהו שרבותינו ז"ל קוראים לזה שברות האוזן כאמרם בכמה מקומות כדי לשבר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע עכ"ל.

ו) וכמ"כ נאמר בענין המקום דאת"ל שהוא בלי גבול, על כרחך אינו בלי גבול פעם אחד כ"א קצ"ב אלף פעמים בלי גבול, כי כשהוא בלי גבול פרסאות ממילא הוא קצ"ב אלף פעמים בלי גבול אגודלין, וא"כ יש בלי גבול מהתחלת מקום זה עד מקום אחר, וכך קצ"ב אלף פעמים וזה שקר, כמו בזמן מעתה ההוה עד עתה העתיד.