לט, א

[kitzur_begin]נולדים זה מזה, משא"כ הזמן. וא"כ דורות האנשים^* הם כמו עלות ועלולים שאי אפשר לומר שילכו אחרונית אל לא תכלית ולכן לא דומים להזמן וא"כ הדורות אף כשאין קיימין באיש יש לדמותן לכמו שהן קיימין באיש, ולא לדמותן להזמן.[kitzur_end]

יד טעם שני מה שיש לומר שהדורות אף גם כשאינן קיימים באיש דומה לכמו שהם קיימים ולא לענין הזמן, משום דעכ"פ אפשר לומר רואין כאלו הם קיימים, או עכ"פ כאילו איש אחד לבד מכל דור ודור הוא קיים באיש, או עכ"פ איש אחד מהדורות או מהדור היותר מוקדם קיים באיש. וכל דבר שאפשר לומר עליו רואין אנו כאלו הוא כן, היינו שעל כל פנים אפשר היה שיהיה כן קיים ממש, הגם שבסיבת מה לא נעשה כן, מ"מ מאחר שהיה באפשרי שיהיה כן, א"כ שפיר יש לצייר כאלו נעשה כן, מאחר שמה שלא היה כן הוא מסיבת דבר אחד, לא שבלתי אפשר להיות כן. א"כ לענין הדין שדנין עליו, יש לדון כאילו היה קיים באיש, מאחר שמצדו היה אפשר גמור שיהיה כן. והנה דין רואין מבואר בגמ' בכמה מקומות פ"ק דעירובין דף י"ג ופ"ב דסוכה ובשאר דוכתי. אך א"צ ראיות על זה כי הוא ענין שהשכל נותן כן. וגדולה מזו כתב הרמב"ם במ"נ ח"ב פרק ראשון בד"ה עיון שלישי וז"ל והאפשר במין אי אפשר בהכרח מבלתי היותו כמו שידעת כו' עכ"ל. והביאו ג"כ בעל העקרים מאמר שני פרק חמישי. משא"כ הימים והשנים של הזמן שהוא ענין שאין בו ממש אי אפשר בשום אופן לצייר בו ענין רואין כאלו העבר ישנו עתה, שהיום דאתמול אין מתקבל בשכל הציור שיהיה קיים עתה, יותר ממה שאי אפשר לעייל פילא בקופא דמחטא, וכ"ש המשך הבלתי משוער בתנועת הגלגל, א"א לצייר שהעבר יהיה בהוה. כי ענין הזמן כל מהותו אינו דבר יש וממש כי אם ענין רוחני, מה שהוא הוה ועבר ועתיד, שאין כל עתותיו באים כי אם דוקא זה אחר סור זה. א"כ הציור שיהיה העבר וההוה יחד, זהו נמנע יותר משני הפכים בנושא אחד. וכמ"ש בתשו' ר' ידעיה שנדפס בהרשב"א ח"א סי' תי"ח וז"ל והחלק השני הנמנע כו' כאמרנו בהמצאת זמן עבר ועתיד יחד מצד אחד, ואיך כי העבר הוא שלא נשאר חלק ממנו שלא נפסד והעתיד הוא שלא התחיל חלק ממנו להתחדש ואיך ימצא יום שיקרא תמול ומחר יחד שלא על שתי הבחינות זה בודאי מאמר סותר עצמו והוא מבואר המניעה שלא תשתנה עכ"ל. ואף שבאמת פי' שם הוי"ה היינו היה הוה ויהיה בהשוואה אחת זהו לפי שהוא יתברך למעלה מהזמן לגמרי, או לדעת הרשב"א שם שחולק על ר' ידעיה הנ"ל וסבירא ליה שאצל הבורא ית' אין שייך לומר שום מניעה אף על שני הפכים בנושא אחד. אבל בערכינו אנו הדבר פשוט כדברים הנ"ל שהנמנע היותר גדול שיהיו תמול ומחר יחד. וא"כ אין שייך כלל לדון על הזמן ע"ד שאנו רואין כאילו כל הימים שחלפו ועברו קיימים עכשיו, כיון שזה מהדברים שאין להם ציור במציאות ואעפ"כ יש לדון על הזמן מצד שהוא מקובץ מימים ושנים שהם מחודשים וכנזכר לעיל אות י"ג, אבל על דורות האנשים*, שיש בכל אחד ממש ומהות וכל אחד נולד ונתהוה ממי שלפניו והוא ג"כ חלק ממש ממנו כמו ברא כרעא דאבוה הוא, ועובר ירך אמו הוא, וגם גדל הבן עם אביו ואמו זמן רב עד שאחר כך בסיבת ההרכבה של הגוף נפסד ומת האב. א"כ הציור יכול לקבל שיהיו כל האנשים שהיו מימות העולם יחד ובבת אחת. וכמו שנאמר ואכל מעץ החיים וחי לעולם. או עכ"פ אחד מכל דור ודור יהיה קיים, לכן יש בדין עליהם לענין חדוש כאלו כולם קיימים.

[kitzur_begin] (קצור. עוד טעם כי בדורות אף כשאין קיימים באיש דומה ממש לענין הדין כאלו הם קיימים מאחר שאפשר הי' שיהיו קיימין, והאפשר במין דנין עליו כאלו [kitzur_end]