קכ, א
פעמים עתה זה אחר זה לא גריעי מן העתה האחד שבדור נח, והכוזרי ביאר זה עוד דאל"כ א"א שיהי' נמצא איש עכשיו אם הי' צריך במציאותו להמתין עד שיעברו אישים לפניו אין תכלית להם וכ"ש לפי מ"ש שהי' צריך להמתין למציאות אנשים לפניו אלף מיליאן פעמים אין תכלית.
ג) כמ"כ נאמר ראיה מהזמן, כי אם נאמר השקר שהיו דורות בלי גבול, ומשך מה שבין דור לדור שהוא כ"ה שנה הוא רל"ז מילייאן רגעים, וא"כ כיון מן ימי נח עד נצח סלה ועד א"א שיעבור רגעים בלי גבול, כ"א בגבול רק שהגבול לא יסתיים כנ"ל ס"ב, איך תאמר שמנח ולמפרע היו לו אביו זקנים זה למפרע מזה שני מאות ול"ז מילייאן אנשים שבין כל איש ואיש עברו רגעים בלי גבול ושביניהם שנים בלי גבול הי' לו ג"כ כ"ה זקנים זה קודם לזה, והרס"ג מאמר א' פרק א' ביאר זה ואמר שא"כ הי' מוכרח שאנחנו הנמצאים אינם נמצאים, שהרי ההתהוות שלנו הגיע לנו ע"י זקנינו האבות, ואם הי' בינינו לזקנינו אפי' פעם א' רגעים בלי גבול, לא היתה ההויה עוברת בו, כי אי אפשר שתעבור ההויה מבן האדם האוכל ושותה ממנו ואילך רגעים בל"ג. וזה עדיף מהמופת שהביא המ"נ ח"א ס"פ ע"ג בשם המדברים, שיתחייב שיהיה דבר שאין לו תכלית גדול מדבר שאין לו תכלית, שע"ז השיב הרמב"ם שהוא ענין מחשביי, אכן זה שאי אפשר שיעבור מאב ואם עד בן בנו ימים בלי גבול זה מושג בחוש הראות שהוא נמנע, משא"כ מה שעבר זמן בבע"ג עד שברא הקב"ה את העולם זה אינו דומה כלל לענין שיעבור זמן בלי גבול מאב ואם אל בן בנו, כי הוא יתברך למעלה מגדר הזמן, וכ"כ הרש"ט עצמו ואם יאמרו שלא הי' נמצא עם זמן כו', ונסתלק קושיית הרש"ט ונשאר מופת דהכוזרי והגאון ר"ס קיים.
ד) ואם יאמר האומר מאחר שסוף סוף מוכרח שמקודם מציאתינו עד מציאותינו עבר כענין המשך בלי תכלית אלא שאנחנו אומרים שהוא ענין שלמעלה ממהות הזמן, והרי לקבל זה הוא למעלה מהשכל, א"כ כיון שמוכרח לקבל ענין שלמעלה מהשכל, שמא נחזיק שהיה זמן ממש בלתי תכלית אף שהשכל סותר זה. אך באמת זה אינו דהא הזמן והמקום שניהם קרובים זל"ז ואי אפשר מבלעדם בחוק הנברא, והנה כל החוקרים הסכימו שהמקום הוא בגבול וחוץ למחיצת הרקיע אין שם שום מקום וריקות, ומזה נכריח שהקב"ה הוא למעלה מבחי' מקום, והרי ג"כ אינו מובן זה כלל בשכל איך ומה הוא דבר חזק מכל חזק ואין בו שום מקום כלל והוא למעלה מהשכל, וא"כ מדוע לא נאמר ג"כ כיון בהכרח לקבל ענין שלמעלה מהשכל, א"כ שמא גם המקום הוא בלי גבול אף שהשכל סותרו, אע"כ צריך לחלק דענין מהות המקום מושג לנו, משא"כ הקב"ה הוא למעלה מהשגתינו וא"כ מה שאנו רואים שהמקום א"א שיהי' רק בגבול, הרי ע"ז ודאי יש לסמוך, שהרי אנו שופטים על דבר המושג לנו, אבל הקב"ה כיון שידוע לכל שהוא בל"ג והחקר אלוה תמצא, א"כ מה שאינו מושג איך הוא בלי מקום גשמי זה אינו כלום ואדרבה הוא מקומו של עולם ואין העולם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.