לח, א

מחודש, אלא שלא נוכל להראות זה לעינינו ממש אא"כ כולם קיימים באיש, והיינו משום דאם לא כן יקשה עלינו מחלקי הזמן שהפלסופים מדמים שאינו מחודש כדלקמן, אע"פ שמקובץ ג"כ מימים. אבל כשהדורות היו קיימים באיש, אזי בהכרח יראה גם הסומא שהכל מחודש, ואל ירתע מטענת חלקי הזמן, כיון שמ"מ נראה ודאי ברור כשמש שהאנשים מחודשים, נמצא זה מהני ומועיל רק שיהיה נראה כן. אבל אם כל זה גם אחר שראינו כן, כשנתבונן מה טעם הדבר, למה הכל מחודש, נמצא שהטעם ברור כנזכר לעיל שקיבוץ הרבה מחודשים אף זה אחר זה, יהיה הרבוי כמה שיהיה, לא יתקבץ בשום אופן רק למחודש, ואינו ענין לדבר קדמון כלל וכלל, זהו טעם הדבר וסיבתו. ומה שהדורות כולם קיימים באיש, זהו המראה ומגלה לנו כן. ואף אם תאמר שעברו דורות בלי גבול ממש ושהיה זמן החולף בלי גבול ובו דורות בלי גבול מ"מ בהכרח שכולם מחודשים, שכן נראה בחוש אם כל הדורות או אחד מכל דור קיים באיש כנ"ל ועיין לעיל אות י"א. וטעם הדבר רק מפני שכיון שעכ"פ מקובץ מכמה דורות וכל אחד מחודש אם כן הכל מחודש.

(קיצור. הפלסופים ג"כ לא יחלוקו כלל אם כולם קיימים באיש, ולא נסתפקו רק מפני שאינן קיימים ע"כ מדמים זה לחלקי הזמן. וע"ז נשיב דהא מה שהודית כשכולם קיימים באיש, שהכל מחודש, כשתמצי לומר טעם וסיבת הענין הוא מפני שמקיבוץ הרבה מחודשים זה אחר זה לא יתקבץ כלל רק משך מחודש יותר גדול הרבה, אבל אינו ענין לקדמות כלל. ומה שהצרכת שיהיו כולם קיימים באיש זה אינו מוסיף כלל בהטעם וסיבת הדבר, כ"א רק זה מראה לך שכן הוא בלי ספק ולא יבלבל אותך ולא יעמוד לך לנגד ענין הזמן וחלקיו, שלא יוכל לבלבל אותך כיון שמ"מ נראה כן בחוש הראייה ממש).

וכיון * שכן מאחר שעלה בידינו שברור כשמש שמקיבוץ הרבה דורות זה אחר זה לא יתקבץ בשום אופן רק מחודש גדול ולא פגע ולא נגע בבחינת הקדמון כלל. וטעם הדבר וסיבתו הוא רק זה שמאחר שכל חלקיו כולם מחודשים אחר ההעדר, א"כ גם הכל שהוא המקובץ רק מהחלקים ההם הוא כולו מחודש, רק שהוא גדול יותר מכל חלק בפני עצמו. אם כן הוא הדין והוא הטעם אף אם הדורות שעברו חלפו ואינן קיימים באיש. מ"מ כל האנשים שהיו מעולם, הכל שלהם ג"כ מחודש אחר ההעדר מאחר שאינו מקובץ רק מחלקים גבוליים שכל א' מחודש, אי אפשר רק שיהיה הכל גם כן רק מחודש. ואף שאין שום אחד מהדורות ראשונים שחלפו קיימים באיש, אין ההפרש רק שאיני רואה הסוף היינו הקצה הראשון של החידוש לעין כמו שהייתי רואה כשכולם קיימים באיש. משא"כ כשאינן קיימים, יש לומר שההמשכה היה עוד מקודם, אבל עכ"ז הכל מחודש. והרי זה כענין ההפרש בין מים שיש להם סוף למים שאין להם סוף בגמרא סוף יבמות, שהוא כשאינו רואה ארבע רוחותיו, שמ"מ אע"פ שאינו רואה לעיניו ממש הסוף עכ"ז ודאי יש לו סיף. כי אי אפשר מקיבוץ חלקים גבוליים שיומשך לאין סוף ממש, כמ"כ כאן אף שאין הדורות קיימים באיש, אין ההפרש בין אם היו קיימים, רק מה שעכשיו שאינן קיימים איני רואה הסוף. אבל עכ"ז ודאי יש להם סוף ר"ל קצה הראשון שהוא מחודש היינו אדם הראשון, כיון שנראה בחוש שמקיבוץ דורות מחודשים אף שיהיו רבים מאד לבלי גבול בלתי אפשר שיתקבץ רק מחודש גדול. וזה נראה לעין מאם שהיו קיימים באיש, שמה שהכל מחודש רק מפני טעם זה לבד לא זולת. והרי טעם זה שייך ממש כמו כן אם אינן קיימין באיש בלתי שום יתרון זה על זה, בענין הגדלת הטעם כלל, דכך ממש שייך זה הטעם כשאינן קיימים כמו כשהיו קיימים.

הערות

  1. *. וכיון : בהוצאה ראשונה נעשה קטע חדש, אבל בגוכתי"ק נראה שאין כאן קטע חדש. וכ"ה בבוך 1095.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.