לז, ב
גבול, כי היא ג"כ כנגד כולן. כך ממש כשנאמר ויאמרו גם הם שאין שום דור מהדורות שחלפו שהיה קדמון באיש רק מחודשים אחר ההעדר, יהי' הקדימה בזמן או בזמן ונוסף ע"ז גם למעלה מהזמן כו', עכ"פ כולם מחודשים. א"כ בכלל זה שגם בצירוף כל הדורות יחד יהי' הכל רק מחודשים היינו כל המין, והדור היותר ראשון הוא כנגד כולן. כ"ז ברור ופשוט אם כל הדורות היו קיימים באיש, נראה כן בחוש. וגם אם הי' גוף א' מכל דור קיים באיש ואפילו רק גרגיר חרדל מגוף אחד, בענין שתפול עליו השאלה אם הוא מחודש וישיבו שהוא מחודש א"כ כל המין מחודש אף אם היו דורות בלי גבול, מאחר שעכ"פ כולם מחודשים אחר ההעדר וכולם לפנינו כשורות האילנות כנ"ל. וזהו אפילו לפי דבריהם האומרים שהזמן אינו מחודש, וכ"ש לפי האמת שהזמן נברא. ולא שייך כלל חשבון בלי כפילות הבלי גבול כו' ואין ערוך כלל הבעל גבול לגבי הבלתי בעל גבול. א"כ אי אפשר כלל שעברו דורות בלי גבול כו', אך כאן ר"ל שאפילו לשיטתם ההכרח שכל הדורות ומין האנשים וכן כל מין הבעלי חיים הנולדים מזכר ונקבה מחודשים, וכבר הי' זמן שלא היו בעולם כלל.
(קיצור . דגם לשטתם שהזמן אינו מחודש יותר אין ערוך המחודש לגבי הקדמון ממה שאין ערוך החשבון מוגבל לגבי בלתי מוגבל. וא"כ כיון שבמשל השורות הנ"ל אין הרבוי יהיה מה שיהיה פועל כלל להעלות ולהצטרף מגבול לבלתי בע"ג, כ"ש שרבוי הדורות אף אם היו ללא תכלה כיון שכולם מחודשים א"כ כל המין מחודש ולא פגע ולא נגע לענין הקדמות כלל. ולכן המושכל ראשון אמת שזה שקר שילך אל קדמות, ולפי האמת הוא שקר גם שילך אל לא תכלה כ"א יש להם מספר וכמו ממשל שורות האילנות הנ"ל, ואפשר שלזה כיונו במשנה ספ"ב דעדיות האב זוכה לבן כו' ובמספר הדורות לפניו כו', כלומר שמזה אנו רואים בחוש שהעולם מחודש דעל כרחך יש מספר דורות לפניו).
יב והנה על זה ודאי לא יחלוק שום אדם מהפילוסופים שאם כל האישים שחלפו או אחד מכל דור החולף היו קיימים באיש גם עתה, יודו שכל הדורות שהיו היו מחודשים, ואין שייך חשש קדמות כלל, מהטעם שנתבאר. אלא שהם טוענים כיון שעכ"פ אינן קיימים באיש, ואין איש כלל לפנינו מכל הדורות החולפים, ע"כ יוכלו לספק שמא חלפו דורות בלי גבול, כמו בשנים וימים של הזמן. ועל זה נשיב דהא כאשר נעמוד על תוכן וענין הראיה והמופת הנזכר מאות חי"ת עד סוף אות יו"ד. שאם כולם קיימים באיש הודית כן בלי שום פקפוק שבהכרח גם בין כולם הכל מחודש ואין שייך קדמות כלל. תוכן הטעם וסופו הוא רק שכיון שכל האנשים שהיו בעולם הם קיבוץ הרבה דורות ושורות זה אחר זה, וכל דור ושורה היה מחודש, ולכן גם כשנקבצו יחד סך הכל ג"כ רק מחודש, שמקיבוץ הרבה מחודשים לא יתהוה הקדמות. זהו תוכן הטעם. אלא שהכרחנו זה שיהיה העין רואה כן, מפני שגם דור היותר ראשון לפנינו והוא מחודש, והוא כולל כל הבאים אחריו. א"כ קיבוץ כולם לא עדיף יותר ממנו לבד. וכיון שהוא מחודש הכל מחודש. הנה זה הוא הגדלת הענין וחיצונית שלו שיהיה ניכר ונראה כן לעין ממש שהכל מחודש. אבל כשנעמוד על טעם הדבר למה הכל מחודש, הוא לא משום שהדור הראשון קיים גם עתה שזה אינו רק מראה ומגלה לנו שהכל מחודש עד שלא נוכל להכחיש הדבר. אבל הטעם המכריח החידוש, הוא רק מפני שכל קיבוץ הדורות שחלפו, הכל מקובץ מחלקים מחודשים, היינו כל דור החולף הוא חלק אחד, ונקבצו חלקים רבים זה אחר זה עד שנעשה מהם עולם מלא ישן מכמה דורות. ומקיבוץ חלקיים הרבה מחודשים לא יתקבץ הקדמות בשום אופן כמו שמקיבוץ חלקים גבולים לא יעלה בידך הבלתי בעל גבול, זהו ודאי תוכן הטעם והפנימית של הדבר שמפני כך הוא העולם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.