לה, ב

מעתה עד העתיד אנו באים לקבצו מחלקי הזמן שהם גבוליים רגעים ומינוטין ושעות וימים כו' לומר שמצטרפין לחשבון גדול הוא בלי גבול. וזהו שנתבאר שאי אפשר, יען כי אף שמתרבים הימים ובאים בחשבון גדול רבוא רבבות כו' הנה עם הרבוי העצום הזה לא פגעו ולא נגעו כלל להתקרב לגבי ענין הבלי גבול, יותר מהיום הראשון שמהעתה. כי לגבי בלי גבול שוה אלף אלפים עם אחד ממש, ע"כ ע"י צירוף ורבוי החלקיים גבוליים לא יתהווה ויעבור בשום אופן לבלי גבול כ"א לחשבון גדול שבגבול. אבל המקום כבר היה ונברא בבת אחת. א"כ י"ל שהוא בלי גבול חלקים גבוליים. אכן באמת שניהם ענין אחד ממש, דאע"פ שכבר היה ונמצא, עכ"ז זה שתאמר שהוא בלי גבול הענין שחלקים גבוליים נתקבצו יחד ברבוי עצום כל כך עד שנעשו בלי גבול, וזה אי אפשר כיון שכל רבוי החלקים גבוליים אינו פוגע ונוגע כלל להתקרב לענין בלי גבול. א"כ איך ע"י ריבויים יתהווה בלי גבול, אא"כ תאמר שהבלי גבול הוא בלעדם ולא מהם וזה ג"כ שקר, דא"כ אינו מקום. א"כ יצא לנו שי"ל שגם המופת הנראה בחוש שמעתה עד העתיד א"כ שיעבור זמן בלי גבול שנת' לעיל שהוא כמו שתאמר על שלשה שהן י"ג מאות עד"מ כו' או אפילו בלי גבול. כמו כן מופת זה שייך שא"א לומר שיש פרסאות בלי גבול וטפחים מ"ח אלף פעמים בלי גבול כו' כי אי אפשר שחלקים גבוליים יצטרף מהם לבלי גבול. ועוד שכל מי שיש לו קצה מזה וקצה מזה היינו תחלה ותכלה הוא בעל גבול.^*

ח^* דרך וראיה שלישית. הנה תחלה יש להקדים מ"ש הרמב"ם במ"נ ח"א ספע"ג סד"ה ההקדמה האחת עשרה, כאלו אמרת ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק ויצחק בן אברהם אל לא תכלה. זה גם כן אצלם שקר כו' קצתם ישתדל לאמתו רצונם לומר לבאר המנעו בדרך אבארהו לך בזה המאמר וקצתם אומר שמזה מושכל בעצמו וידוע בתחלת מחשבה ואין צריך עליו מופת, ואם היה מן השקר כו' הנה יהיה שקר קדמות העולם מתחלת מחשבה ולא יצטרך אל הקדמה אחרת כלל כו', וכ"כ עוד בסוף ההקדמה לחלק שני וכח דבריהם שהוא אצלם מושכל ראשון כו'. והנה מ"ש לבאר המנעו בדרך אבארהו לך בזה המאמר הוא מה שביאר שם ח"א ס"פ ע"ד כי כל איש מהמין הוא כו' ויחייבו במחשבה בזאת הבחינה שיהיה מה שאין תכלית יותר ממה שאין תכלית כו' וע"ז כתב שם וכבר הכה אבונצר כו', ור"ל שהשיג על ראיות אלו לומר שאינן מוכרחות. אבל על מ"ש ס"פ ע"ג שקצתם אומר שזה מושכל בעצמו, לא ביאר כלל סתירה ע"ז ס"פ ע"ד ודלא כמשמעות הרש"ט פע"ג שם. ולענ"ד יש לבאר איך שאמת הוא שזה מושכל בעצמו מבלי הראיות שהביא ס"פ ע"ד דא"כ ימצא בבע"ת גדול מבלתי בעל תכלית. וכמו שהביא ראיה זו בח"ה שער היחוד פ"ה יהיה דבר שאין לו תכלית גדול מדבר שאין לו תכלית וזה אי אפשר דאע"פ שהיא ראיה טובה עכ"ז נניח זה ונאמר שלא בא מופת על המנעו בבא זה אחר סור זה כו' וכמו בזמן לדברי האומרים שאינו מחודש מה שגם זה אינו אמת. אך עכ"ז אף לשיטתם עכ"ז מושכל ראשון שהאנשים שהיו בזמן החולף הם כולם מחודשים, ור"ל שאי אפשר שילך תולדותם ומספר הדורות לפנינו אל לא תכלה. דלא דמי אנשים לרגעי הזמן מכמה טעמים. האחד שהאנשים הם יש להם גשם שהרי גופו הוא מד' יסודות ורובו יסוד מעפר. א"כ גם האנשים שחלפו ומתו יכולני לצייר כאלו הם קיימים עתה באיש, הן חיים, הן מתים, הן אפילו ששבו לעפר ממש, כמ"ש ואל עפר תשוב. עכ"פ הנה אם היו כל האנשים שחלפו עתה לפנינו ואפילו רק אחד מכל דור, ואפילו רק מקצת