לה, א  נוסח ב'

יתכן שראובן יהיה רוכב ולא רוכב. נמצא אין המניעה מצד הבורא ית' כ"א מצד הנברא. וכמ"ש רס"ג שא"א שיכניס חלל העולם בנקב הטבעת, מבלי שירחיב זה או יקצר זה. א"כ הגם שלדברי הכל יש בעולם מציאות בלתי בעל גבול. אך זה שהבלתי בעל גבול יהי' בבחי' זמן, ושיעבור זמן ממש בלי גבול כמה פעמים, וכש"כ דורות אנשים בלי גבול, זה מן הנמנע השני שיש לנמנע טבע קיים, כמו שיכניס חלל העולם בנקב הטבעת. כמ"כ שיכניס ענין בלי גבול, בדבר שאנו רואין שהוא מוגבל משני קצותיו. משא"כ כשאנו אומרים שדורות האנשים הי' בגבול, ורק הש"י לבדו הוא הקדמון, וענין המשך בלתי בעל גבול אינו בבחי' זמן שלנו המוגבל, כ"א למעלה מהזמן, זהו רק נמנע מאתנו, ולא שייך ע"ז לנמנע טבע קיים, כיון שהוא בדבר שאין לנו השגה בו, כמו החרש אינו מבין שמע הקולות, והסריס תאות המשגל, מכ"ש שהגשמי המוגבל איך ישיג ענין הבלתי בעל גבול, ואיך הנברא ישיג את הבורא. אבל זה שנלביש ענין בלתי בעל גבול, בנו בעלי הגבול לומר שהדורות היו בלי גבול זהו ענין יש לנמנע טבע קיים. והנה אף לפ"ד הרשב"א שאין לנמנע טבע קיים היינו אצלו ית' שהוא אדון הנפלאות, אבל שנלביש כח זה על העולם הגשמי הבעל גבול זה ודאי אינו. אשר לכן על דורות האנשים יש לתפוס בודאי שהיו בגבול לבד ולא ליתן להם הענין הבלתי גבול שלגבי האנשים ודאי יש לנמנע זה טבע קיים לכל הדיעות.

ו^* והנה כמ"כ נאמר בענין המקום שמלבד המופתים שהביאו החוקרים שא"א שיהי' בלי גבול, עוד זאת ע"ד הנ"ל דאם תאמר שיש גבול כמה פרסאות הוא א"כ הוא בעל גבול ואת"ל שיש פרסאות בלי גבול אזי בהכרח יש מילין ד' פעמים בלי גבול ובכל מיל שני אלפים אמה שהם י"ב אלפים טפחים שהם מ"ח אלפים אגודלין א"כ יש קצ"ב אלף פעמים בלי גבול אגודלין. וא"כ כשתמדוד מעמידתך שהוא באמצע הארץ עד"מ יש צ"ו אלפים פעמים בלי גבול אגודלין מקום לכל צד, א"כ בהכרח שכל בלי גבול אגודלין יש לו ב' קצוות קצה מכל צד הצד הא' בעמידתך באמצע הארץ והצד השני אצל התחלת בלי גבול הב' הסמוך לו כו', וכן בבלי גבול השני יש עד"ז שני קצוות כו'. והדבר הזה מבואר ביטולו ושקרו שכל מי שיש בו קצה מכאן וקצה מכאן בהכרח שהוא בעל גבול, וזה מושכל ראשון, כי איך הוא בלי גבול, הרי יש לו גבול מכל צד, והיינו שיש לו ראשית והתחלה וגם קץ וסוף א"כ הוא בעל גבול, וכמ"ש הגאון רב סעדיה בספר האמונות מאמר א' פרק א' ומצאתי הכתוב שהעיד עליהם בתכלית באמרו ולמקצה השמים ועד קצה השמים עכ"ל, הרי שזה שנאמר למקצה כו' ועד קצה כו' הוא עדות שהשמים הם בגבול ותכלית, כי כל מה שיש לו קצה ותחלה הרי זהו בעל גבול וכיון שזה שתאמר שהמקום בלי גבול אי אפשר אא"כ תאמר שהבלי גבול הזה יש לו שני קצוות קצה אחד מזה ששם הוא התחלתו וקצה אחד מזה ששם הוא מסתיים וביניהם יש בלי גבול, וזה דבר שוא ושקר א"כ מוכרח שהמקום הוא בעל גבול. והנה המופת שנתבאר לעיל על הזמן העתיד שאי אפשר שיעבור מהעתה יהיה העתה באיזה זמן שיהי', אי אפשר שיצא לבלי גבול, הוא מעיד ג"כ על המקום. דהא אנו רואים שהענין הוא איך מן עתה עד עתה שבעתיד שהוא קצה מזה וקצה מזה אי אפשר שביניהם יהיה בלי גבול, וכך הוא ג"כ בענין המקום. הגם שיש לחלק לכאורה דאילו הזמן העתיד היינו