כד, ב

ותכליתו להועיל זה המקבל התועלת לבד, כי יתחייב מזה השקר הגמור וזה כי התכלית יותר נכבד מן הדברים אשר בגלל התכלית, והיה מחייב אם כן שיהיה מציאות העליון השלם והנכבד מפני הפחות ולא ידמה זה משכיל, אבל הענין כמו שאספר כו' עכ"ל, ר"ל כי אף שהגלגלים משפיעים בזה העולם טובם בכל יום מ"מ לא זה הוא עיקר התכלית בהתהוותם ויש עוד תכלית נכבד יותר והוא להדמות ליוצר הכל. כ"כ הש"ט שם. וחלקו עליו חכמים הבאים אחריו ואמרו שהגלגלים עיקר תכליתם בשביל להשלים ולהשפיע לזה העולם השפל. עכ"פ אף לדבריו יש תכלית ומכוון בכל נמצא וכמ"ש במ"נ ח"ג פי"ג וז"ל שהטבע לא יעשה דבר לבטלה ר"ל פועל טבעי אי אפשר לו מבלתי תכלית אחת וכבר ביאר ארסטו שהצמחים נבראים בעבור בעלי חיים, וכן באר בקצת הנמצאות שזה מפני זה וכ"ש באברי בעלי חיים (ר"ל שקצת איברים עובדים לקצת כמו הרגל נושא ומשמש להראש והגוף כו'), ודע שמציאות זאת התכלית בענינים הטבעיים הביא הפלסופים בהכרח להאמין התחלה אחת זולת הטבע, הוא אשר יקראה ארסטו התחלה שכלית או אלהית ואשר יעשה זה מפני זה, ר"ל אותה ההתחלה השכלית היא הסבה אשר יעשה קצת הנמצאות זה מפני זה, וביאר הש"ט כי א"א שנאמר שהווית הצמח וכש"כ הבע"ח הנכבד שיהיה בעבור הטבע מבלי שימצא דבר שישכיל התכלית כמו שאי אפשר שנאמר שהווייות הבית תהיה מהוויית כלי האומן מבלי שימצא שם האומן ושהאש יבשל הבשר בקדרה מבלי שימצא שם מי שיבשלה, כי אלו הדברים נראה שיפסידו יותר משיהוו וכמו שאמר דוד אודך על כי נוראות נפלאתי כו' ואמר אשר עושיתי בסתר רקמתי כו' ואמר כי אתה קנית כו' ואמר גלמי ראו עיניך וכו' אשר בעבור זה יראה בין לפלסופים בין לחכמים התוריים להאמין שיש התחלה אחרת זולת הטבע עכ"ל הש"ט, ועיין בתוי"ט בחולין פרק העור והרוטב משנה ו' גבי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ופי' הרע"ו יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מן האדמה כאשפה המשרצת תולעים, ואם עדיין לא נשלמה בריאת העכבר אלא מצדו אחד הימני או השמאלי, הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור, וכ' התוי"ט לשון הרמב"ם והוא ענין מפורסם מאד אין מספר לרוב המגידים לי שראו זה אע"פ שמציאת בעל חי כזה דבר מתמיה מאד ולא נודע בו טענה בשום פנים עכ"ל, וזה לדעתי טענה גדולה על מאמיני' הקדמות עכ"ל התוי"ט.

ונשוב לדברי הרמב"ם במ"נ ח"ג פי"ב, שאח"כ אמר ודע כי מן הגדולה שבראיות על חדוש העולם למי שמודה על האמת הוא מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות כי לכל דבר מהן תכלית אחר כו' וכמו שהובא לשונו לעיל ס"פ^*, וגם הש"ט כ' שם כן וז"ל מציאת התכלית בדברים הטבעים יורה לנו שני דברים נכבדים האחד שיש בכאן התחלה שכלית פועל הדברים בכוונה ואחר שלא היו נמצאים בתמידיות עכ"ל, והיינו שקדמם ההעדר ואח"כ נתחדשו בכוונת מחדש.

ומש"ש הרמב"ם בענין התכלית האחרונה למציאת העולם, שאין לומר בזה תכלית רק רצון, אינו סותר כל הנ"ל שזהו ענין אחר. וגם ע"ז חלק בעל העקדה פ' בראשית שער ה' חלק עליו בראיות ברורות ואיך לפי האמת גם הגלגלים והמאורות נבראו הכל בשביל האדם וכנראה בחוש שפעולתם להעמיד יום ולילה קור וחום קיץ וחורף, וכמ"ש ג"כ לעיל בשם בח"ה ש"א פ"ו וכפשטי הכתובים פ' בראשית יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ, וכ"כ הבחיי פ' בראשית ע"פ יהי מאורות ובפ' עקב בפסוק הן לה' אלקיך השמים כו' רק באבותיך חשק ה' דפשטי הכתובים מורה כמארז"ל בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקרא ראשית. וכ"ד רס"ג בספר האמורות והדעות תחלת מאמר רביעי, והמפרש כתב