קטו, ב

מההוה שתוכל לצייר למפרע עד סוף כל הדורות בחי' בלי גבול, כך מההוה דעכשיו שלהם ולמפרע כיון שכולם היו מחודשים הווים ונפסדים, אם כן איך לדמות ההיה של ההוים ונפסדים להיה של הקדמון, שהרי ענין הקדמון שזהו למעלה מהשכל, זהו רק ענין ההיה, לשטתם שזהו בבחי' זמן, ובזה מובדל הקדמון מן המחודש שיש לו התחלה, אם כן איך ידמה ההיה של המחודשים שהיה לכאו"א התחלה להיה של הקדמון שאין לו התחלה, ונאמר בהיה של המחודשים באיש אי אפשר שיעבור זמן בלתי בע"ג, כיון ההיה שלו לא נתקבץ רק מן הוה ומחודש היינו מאנשים שהם הווים אם כן כל היה שלו דינו דין הוה. אבל בהיה של הקדמון י"ל שעבר זמן בבע"ג אף שאינו מושג איך ומה כיון שענין הקדמון הוא למעלה מההשגה, מלבד שאינו מקובץ מן הווים כמו ריבוי אנשים כי הוא היחיד הקדמון, ובבחינת הוה ויהיה שלו לשטתם אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג, ודי לומר שההיה של האנשים המקובץ מריבוי אנשים המחודשים באיש הוא כמו הוה ויהי' של הבורא.

יב) וביאור הענין דכל עיקר זה שנאמר שהזמן החולף היה בלתי בע"ת הוא רק מצד חלק הזמן שכבר חלף והלך לו דהיינו מצד העבר והוא בחי' ההיה, אבל מצד העתה והעתיד מוכרח שאי אפשר בשום אופן שיעבור זמן בלתי בע"ג בפועל מהעתה עד העתיד יהיה איזו עתה שיהי', ר"ל אף שתקדים עתה שהיה בחולף, בכל היכולת להקדים, רק כל שהוא בחי' עתה אי אפשר בשום אופן שממנו עד העתיד גם שיהיה לאחרונה עד"מ, יעבור בפועל זמן בבע"ג, זה נמנע כ"א רק זמן בע"ג רק שיש בכח שיומשך הזמן נצח סלה ועד ולא שיצא מהכח אל הפועל זמן בלתי גבול, כמו שהאריך בזה בספר נוה שלום מאמר הראשון פרק^*, וכבר הקשה הרלב"ג מאמר ששי ח"א פרק י"א דנ"ז ע"ג דאם כן שמצד העתה והעתיד אי אפשר שיעבור זמן בלתי בע"ג, א"כ לכאורה כש"כ מצד החולף והעבר, שיותר היה ראוי שיהיה המשכתו משך גדול יותר לבחינת בבע"ג מצד המתאחר והעתיד ממה שהוא מצד הקודם, וכיון שמצד המתאחר נראה בחוש שנמנע שיעבור מן העתה עד העתיד רק זמן בע"ג כש"כ לכאורה מהצד הקודם שהוא החולף. ומזה הוכיח גם כן שהזמן כולו בע"ג ומחודש. ועמ"ש מזה לקמן סעי' י"ד. ולכן אף לדברי החולקים כיון עכ"פ צד הספיקות שי"ל על הזמן שהוא בבע"ג הוא רק מצד החולף והעבר, לא מצד חלק הזמן העתה והעתיד, אם כן בבני אדם שנולדים מאב ואם וכולם היו מחודשים אם כן כל הזמן שהיו בו בני אדם בכל הזמן החולף ע"כ זמן החולף הזה דינו כדין זמן העתה והעתיד, שהרי בכל הזמן החולף שהיו בו בני אדם לא היו בו רק אנשים הנולדים מאב ואם והם ודאי אין לספק עליהם שהם כולם מחודשים ואיך נספק בקדמות על זמן המחודש באיש מאב ואם, ואם כן ברור שכל משך זמן שהיו בו בני אדם הנולדים מאב ואם, אף שהזמן חלף והלך לו, דינו ומהותו כמהות ודין זמן ההוה והעתיד, וכבר נתבאר שהזמן מצד ההוה והעתה, בכל עתה שיהיה ומצד