קטו, א

יא) אך לסברת ה"ר חסדאי לכאורה יש מקום לקושייתו כיון שממ"נ עכ"פ עבר זמן בבע"ג, אם כן מנלן שמין האנשים מחודשים משום שאי אפשר שבין זקני וביני עבר זמן בבע"ג, דהא על כרחנו עבר זמן בבע"ג בהמשך מציאות הקדמון ונצחי, ואף שיש שאר מופתים שמין האנשים הוא מחודש כמ"ש בשם הר' יוסף יעב"ץ, או משום שכמו שאי אפשר שיהיו עלות ועלולים לאין תכלית אף בזה אחר סור זה כמו"כ האב והבן הם גם כן כמו עלה ועלול וכמ"ש האו"נ מאמר חמישי סי' י"ח ומאמר א' סי' א'. ועוד ראיות רבות. אך עם כל זה המופת הזה מהזמן שאי אפשר שעבר ביני ובין זקני זמן בבע"ג לכאורה אינו מופת מהטעם הנ"ל. אבל באמת י"ל שזה המופת גם כן הוא שריר וקיים לפי זו הדיעה היחידית, שהרי ענין המופת שכתבנו הוא רק זה שבאישים המחודשים שהן הווים ונפסדים ומשתלשלים ונולדים זה מזה, בזה מוכרח שאי אפשר שיעבור בין זה לזה זמן בבע"ג, והיינו שממחודש למחודש הנולד ממנו אי אפשר שיהי' ביניהן זמן בלתי בע"ג, והרי אי אפשר לך לומר שמין האנשים קדמון אף על פי שכל האנשים שהיו היו מחודשים באיש זה מזה, אלא אם כן תאמר שבין מחודש למחודש עבר זמן בבע"ג, וזה נראה בחוש הראיה שהוא דבר נמנע, משא"כ בהבורא ית' שהוא לבדו הקדמון והוא הי' הוה ויהיה, שפיר י"ל שבהמשך מציאותו אם שהוא למעלה מהזמן או גם בזמן בלתי בע"ת, ומה היקש יש מזה שכמ"כ באישים ההווים ונפסדים יוכל לעבור ביניהן זמן בלתי בע"ת הא לא קרב זה אל זה כלל, היינו כי בהברואים המחודשים באיש ונולדים זה מזה כמו אישי המדבר, והחי ואפילו הצומח רחוק בתכלית ענין הקדמות יותר אפילו מן השמים והארץ, אף שהם גם כן בעלי גבול רק שעל כל פנים קיימים באיש, ואם כן איך ידמו אותן לקדמות הבורא ית' וכמ"ש לקמן שבהוה וביהיה אי אפשר שיעבור זמן בבע"ת בפועל רק שלא יופסק ר"ל הגבול לא יופסק ותמיד יתוסף עליו ומכל מקום יהי' הכל בגבול והיינו אף בבחי' ההוה והיהיה של הבורא לשטתם שהוא גם כן בבחי' זמן, כי אם מה שי"ל שבבחי' הקדמון עבר זמן בלתי בע"ת ר"ל שהמשך מציאותו הבבע"ת היה בבחי' זמן בלתי בע"ת, זהו רק מצד בחינת היה, וזהו דבר שאינו מושג כלל איך הוא, ולכן אין לקבל זה רק על הנמצא הקדמון ממש לא כן על הברואים ההוים ונפסדים שהן היו רק בבחי' הוה ויהיה, אין גם אחד מהן שלא היה רק הוה אחר שקדמו ההעדר, ואף שעכשיו נעשו היו, לכן הן ודאי מחודשים כולם, שעכ"פ בבחי' היה לכ"ע אין לדמות ח"ו הנבראים המחודשים באיש להבורא, שבבחי' הי' של הבורא להיותו הוא לבדו הנמצא הקדמון וממנו נמצאו כל הנמצאים ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ע"כ מוכרח שעבר זמן בבע"ג לשטתם, ולדעת החכמים האמתיים זהו ענין שלמעלה מהזמן, אך גם לשטתם רק בבחי' היה של הבורא הקדמון מוכרח לומר כן, אבל בהנבראים שהן הווים ונפסדים באיש אי אפשר לומר שיתקבץ מהמשך מציאותן בחי' היה בלי גבול, כמו שלא יתקבץ