סא, א

וענין מי ברא אלה בנש"י י"ל ברא אותיות אבר כמ"ש בזח"א ג' סע"ב והיינו שבחי' יסוד המשפיע לבחי' מל' הנק' אלה מקבל מהבינה וכמ"ש בענין בצלאל בפ' תרומה קנ"ב סע"א. וזהו מי מנה עפר יעקב כמבואר בסבא דמשפטים ק"ה א'. וזהו מי מושל בי צדיק כי הצדיק מרכבה ליסוד המקבל מבינה הנק' מי וע"כ בחי' מי מושל בי כביכול. גם ענין המשכה זו כי בינה נק' שכינתא עילאה למס"נ באחד ונמשך בבחי' אלה שכ"ת וכמ"ש במ"א בד"ה והקרבתם עולה אשה פי' ויחד לבבינו יחוד חיצוניות הלב הנק' אלה בפנימיות הלב נק' מי. המוציא במספר צבאם כמ"ש ומספר את רובע ישראל וכתיב והיה מספר בנ"י, לכולם בשם יקרא כמ"ש במ"ר ר"פ ואלה שמות ראובן ע"ש ראה ראיתי כו', איש לא נעדר כי לא ידח ממנו נדח. וי"ל ג"כ בענין המוציא וכו' ע"ד בעצם כו' יצאו כל צבאות ה' מאמ"צ, והמוציא כענין המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, במספר, שנעשו ד' דגלים, היינו ס"ר בחי' הכללות היותר גדול ו"ק ה"פ יוד מיו"ד, גם ע"ד את מספר ימיך אמלא הבהירות של היומין כו'. וא"כ מספר ל' בהירות. והנה דרך כלל ענין מי ברא אלה דבחינת אלה תולדות השמים והארץ נמשך מיחוד חו"ב להחיות העולמות שזהו מי בינה ברא אלה ו"ק דז"א וזהו יחוד חיצוניות ובזכות מי נבראו בזכות ואלה שמות בנ"י שהם ממשיכים יחוד פנימי דחו"ב שזהו הנמשך ע"י למס"נ באחד. ומ"מ זהו עדיין הגלוי מחיצוני' עתיק, ובזכות מי אלו עומדים בכות אלה העדות היינו גלוי פנימי' עתיק כו'.

והנה בחי' אלה הנ"ל דנש"י נבראו בזכות אלה העדות כו' בחי' התורה שנאמר בה ג"כ אלה, אלה מועדי ה', ובקרבנות אלה תעשו לה' במועדיכם והיינו כי נש"י שרשן מאצילות בחי' מי בינה ברא יסוד אלה מל' כנ"ל. לכן העולמות בי"ע הנק' אלה תולדות השמים והארץ עומדין בזכותן, שבהן ועל ידן נמשך מאצילות לבי"ע. אך ישראל מתקשראן באורייתא ה"ע התקשרות האצי' בהמאציל א"ס ב"ה ע"י הכתר המחבר המאציל עם הנאצלי' ושם תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' דרבנן הם תר"ך כתר. ועמש"ל בענין יש אחד ואין שני לו, באות ב'. אך בחי' מי ברא אלה, היינו כידוע שבכתר יש ב' בחי' עתיק וא"א. והנה ע"ד התלבשות הבינה דאצי' בז"א שנק' חיבור עם מי אלה, כך הוא ענין חיבור והתלבשות עתיק בא"א, והם נק' ג"כ מי אלה, והיינו כמ"ש במ"א בהגהות דביאור והיה מספר בנ"י דמבואר בע"ח שער א"א פ"א וספ"ב בהג"ה ובשער או"א פ"א שיסוד דעתיק המתלבש בא"א מסתיים ג"כ בחזה דא"א ע"ד יסוד אימא בחזה דז"א. והנה ענין מי ברא אלה שבבינה וז"א היינו התחברות עלמא דאתכסייא שהם חו"ב י"ה בזו"ן ו"ה והיינו ע"י ההמשכה מיסוד אימא גלוי החסדים למטה מהחזה כו'. וכמ"כ ממש הוא ענין שרש המשכה זו גם מהמאציל לנאצלים בבחי' כתר יש ב' בחי' הנ"ל, מה שהוא שרש הנאצלים נק' אלה. שלגבי א"ס ב"ה נחשב זה בחי' גלוי, והבחי' תחתונה שבמאציל נק' מי רדל"א, ומה שבחי' עתיק מתלבש בא"א נק' מי ברא אלה. והנה עד"ז בתורה יש סתים וגליא כנגד ב' בחי' מי אלה הנ"ל כי התורה היא הממוצע כו' שיש בו ב' בחי', ופנימי' התורה היא עין לא ראתה כו' ע"כ נק' מי. אך כל מצות התורה נק' אלה, וזהו אלה מועדי ה', והוא מה שנמשך להיות שרש הנאצלים, וזהו ענין הנז' במדרש ע"פ על אלה אני בוכיה, דהיינו מ"ש אלה שני בני היצהר וכו' שהם בחי' ושתים זתים עליה שהם ב' מזלות ונוצר ונקה הנמשכי' מא"א להיות מקור לחו"ב, כי אורייתא מחכמת נפקת. וזהו ג"כ קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה