ח, א

בשביל כו' כנ"ל, ולכאורה אין זה מובן דא"כ אין זה נודע ומורגש אלא ע"פ אמונת השראת הנפש, וא"כ יש להשיב ע"ז, כמו שהשיב הרמב"ם במ"נ ח"א פרק ע"ד ד"ה הדרך השביעי ערבך ערבא צריך כו' ע"ש, ועיין בספר האמונות לרס"ג מאמר ששי פ"א, ובעקידה פ' בראשית שער ששי, שכ' וז"ל וזה שלא תמלט משתהיה זאת הנפש כח והכנה לבד, הווה בהוויית הגוף ומתחדשת בחדושו, או שתהיה עצם נבדל עומד בעצמו בלתי הווה עמו, ואם היתה על הענין הראשונה הנה למראית העין הוחלט עליה האבדון וההפסד במות הגוף כי עמו הווה וכאשר ימות תמות ועמו תקבר, ומותר האדם מן הבהמה אין עכ"ל, והנה הגם כי אנו מאמינים בדברי רז"ל שהנשמות הם עצם עומד בעצמן וקדמו גם לבריאת העולם, וכמו שגם החוקרים הביאו ראיות ע"ז ע"ש בספר האמונות לרס"ג ושאר ספרים וע' בכוזרי מאמר חמישי ס"פ י"ב, ולפע"ד יש עוד ראיה חושיית ממ"ש באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם בענין התהוות אותיות הדבור בה' מוצאות שאינו דבר מושכל ולא מוטבע בטבע כו' ע"ש, שמזה יובן שהנפש היא עצם ומהות עומד בעצמו. אך עכ"ז כוונת רבינו ז"ל כאן אינו להביא ראיה מדרך זו דוקא, שלא תהיה הראיה כ"א לאחר אמונת השראת הנפש, כי כוונתו להביא ראיה גלוייה ומבוארת לכל, ולא ממה שיצטרכו הראיות לראיות, ולכן ודאי כוונתו שאף את"ל כפי הדרך הראשון שזכר בעל העקדה בענין הנפש (אף שבאמת לאמתו אינו כן) עכ"ז יוכרח מזה הדעת להיות אחזה אלוה. והענין כי עכ"פ גם לדרך הראשון שבמות הגוף תאבד הנפש ח"ו, עכ"ז כל זמן היות הגוף קיים אי אפשר להכחיש שיש בו מציאות ומהות נפש רוחנית, ולכן בהסתלק הנפש אי אפשר עוד להחיות הגוף ע"י רפואות בשום פנים משא"כ כ"ז אשר נפשו בו, וא"כ זהו דומה לנר הדולק, שעם היות כשיכבה הנר בטלה מציאות האור שהי' נאחז בו ואינו עצם עומד בפני עצמו עכ"ז א"א להכחיש שבהיות הנר דולק הנה האור הנאחז בהפתילה הוא מהות וענין בפ"ע זולת הפתילה, וכך לפחות עד"ז בנר נשמת אדם, אשר לפחות כ"ז שהגוף חי ממנה היא עכ"פ נשמה ונר רוחני זולת הגוף ממש, והיא נשמת רוח חיים המניעה את הגוף הגשמי ומנהיגתו, משא"כ בדומם וצומח שאין בהם רוח חיים. וכיון שכן נחזה ג"כ בגופות הגלגלים שבודאי יש בהם ג"כ נפש המניעה אותן שהרי הם מסבבים תמיד, ומי הוא המסבבת אותו הגוף זהו ודאי הנפש שבו, לכל הפחות, והרי היא קיימת לעד ולעולמי עולמים ולא כנשמות שבגוף בשר ודם, ואם כן אי אפשר להסתפק רק שמא הנפש המלובשת בתוכם, הוא האל, וזה אי אפשר, מכמה וכמה מופתים שיתבארו בעזה"י שעל כרחך יתבאר שהנפש המלובשת בהם, יש לה דבר המנהיגה חוצה לה, והוא המנהיג כל נפשות הגלגלים והגלגלים והארץ והוא הבוראן, והראיה הקרובה הוא שהרי הן גלגלים רבים וכל אחד גוף בפ"ע וא"כ יש לו נפש ג"כ בפני עצמו מנהיגו באופן משונה ומיוחד מהנהגת גלגל השני, ועם היותם גלגלים רבים וארבעה יסודות הארץ עכ"ז כולם מתנהגים בסדר ישר לקיום העולם, וכאילו הם גוף איש אחד ממש שיש בו אברים רבים, א"כ מי הוא הקושרם ומחברם יחד להיות כאיש אחד, מאחר שמ"מ הם גופים נפרדים ולא אדוקים כאיש אחד ממש, א"כ בהכרח שהקושרם יחד הוא אינו הנפש שבאחד מהם, כ"א בחינת כח עליון שאינו מלובש בהם והוא בלתי בע"ג והוא הבורא ית', וזהו ענין ומבשרי אחזה אלוה, ולענין זה כיון ג"כ המחבר ספר עבודת הקודש בספר דרך אמונה בתשובה א' וז"ל תורה היא וללמוד אני צריך על העולם איך יש לו מנהיג, תשובה דע כי האדם נבנה כדמיון בנין כל העולמות והנפש שבו המקיימת אותו הזמן הגזור עליו כלולה ומשוכללת מן ההויות