קיד, ב

שאין מציאות לזמן בלא הגלגל הנושא אותו, אבל הוא ס"ל כסברא אחרת שהזמן שהוא ההמשך בקודם ומתאחר הוא ענין בפ"ע ולכן אף שלא הי' שום נברא שייך מציאות הזמן, והעולם נתחדש בזמן, וכעין ראיה לזה ממשארז"ל בכ"ה באלול נבה"ע במד"ר אמור ר"פ כ"ט, ואם כן אף שהי' סדר זמן קודם העולם אין זה מחייב כלל הקדמות ח"ו. ובעל העקידה ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא היינו דס"ל גם כן שאמתת הזמן בקודם ומתאחר אינו נולד מתנועת הגלגל אבל עם כל זה אינו שייך אלא כשנתהווה הנבראים שבחק הנבראים שייך ההמשך מציאותם בקודם ומתאחר, וזהו הזמן, אבל מקודם שנברא העולם שהיה הוא לבדו הוא, הנה בההמשך מציאותו ית' אין שייך זמן וקודם ומתאחר, שהרי כל עיקר ענין הקדמון שנאמר עליו יתברך זהו שאין לו התחלה ואין ראשית לראשיתו, וענין זה הוא הפך ענין הזמן שעיקרו הוה ועבר ועתיד שענינו התחלה וסוף, ופי' דברי רז"ל שהי' סדר זמנים קודם לכן דהיינו מעת בריאת העולם וקודם שנתלו המאורות, וזהו ודאי דוחק גדול, אך הפירוש הוא קודם לבריאת העוה"ז, אלא מעת שהיה בורא עולמות ומחריבן ובע"ח בתחלתו שער עיגולים ויושר פ"א פי' כי בא"ס ב"ה עצמו לא שייך זמן כלל אך בהנאצלים שהאציל שהם עשר ספירות היה להם זמן התחלת הוויתן ואצילותן, וזהו"ע מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, אבל במהו"ע יתברך אין שייך כלל מציאות הזמן, והמשך מציאותו המשך אין תכלית לו אינו בבחי' זמן שיש בו קודם ומתאחר וכמו שאינו בבחי' מקום, דהזמן והמקום ענינם אחד, ונתבאר גם כן תשובה גדולה על סברת המייחס זמן בו יתברך.

י) ועתה נשוב אל המכוון מ"ש לעיל אות ז' שהמופת שהבאנו למעלה שהעולם מחודש משום שאי אפשר על כל פנים שבמין האנשים יעבור זמן בבע"ג מזקני עד עתה זמן היותי, וכיון שאי אפשר ע"כ מזקני עד היותי הוא רק זמן מוגבל, ואם כן על כל פנים מין האנשים הם מחודשים וכן כל מיני בעלי חיים וצמחים, ועל זה הקשו איזו מחקרים דהא על כל פנים לדברי הכל יש כאן קדמון ונצחי מתמיד זמן או דמות זמן בבע"ת הוא הבורא יתברך ואם כן יקשה כהנ"ל איך עבר זמן בבע"ת כו' כמבואר ברש"ט ח"א ס"פ ע"ד, וע"ז נשיב דלדברי הרמב"ם ושאר חכמים שהבורא ית' הוא למעלה מהזמן והזמן הוא נברא ומחודש לק"מ וכמ"ש מזה לעיל ססע"י ג', וגם לדברי בעל העיקרים ח"ב פי"ח ששייך המשך הבלתי משוער מכל מקום מאחר שאין בו קודם ומתאחר אם כן אין שייך קושיא הנ"ל איך עבר זמן בבע"ג שזהו נמנע שמהוה עד הוה יעבור זמן בבע"ג דהנמנע הוא בהזמן שיש בו קודם ומתאחר ונחלק לחלקים שעות ורגעים, ומריבוי החלקים גבוליים לא יתקבץ דבר שהוא בלתי בעל גבול ולכן נמנע הוא אשר מעתה עד עתה יהי' זמן בלתי בע"ג, אבל בההמשך שאין בו קודם ומתאחר לא שייך כל זה. ומה שהקשה הרש"ט עוד וז"ל ואם יאמרו שהוא יתעלה נצחי ושלא היה עם זמן ולא עם* דמות זמן ולכן אם נתהווה העולם יסולק הספק, זה שקר מבואר*.

הערות

  1. *. עם : ליתא בכי"ק זה אבל כן הוא ברש"ט לכאו'.
  2. *. מבואר : עכ"ל הרש"ט. לכאורה יש כאן חסר ואולי צ"ל: מבואר כו', אך לסברת. . והבא לקמן הוא המשך הענין ולא פרק בפ"ע. [בגוכתי"ק 1058 נסמן הקטע אך כסעי' יא].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.